הסינפונייטה הישראלית באר שבע ציינה אתמול חמישים שנה להיווסדה במופע חימום מרשים, אבל את הקונצרט האמיתי היא השאירה לשחקני הפועל באר שבע.
קשה להפריז בכמות המחמאות לקבוצה ובראשה למאמן המתפתח ולסמל הנצחי אליניב ברדה על ניהול משחק מדהים. קשה גם יהיה להוריד את אוהדי הקבוצה אל הקרקע ולהשתחרר מתחושת האופוריה שאופפת אותנו מאז אתמול בלילה ועוד תימשך כמה ימים. אני בספק אם יש אוהד אחד שנרדם לפני השעה שתיים בלילה. אולי רק אלו שנדרשו להתעורר מוקדם הבוקר לעבוד בעמדות הקלפי השונות ולקחו כדור שינה.
- אוהדי הפועל באר שבע? לחצו כאן וקבלו את כל הטורים, הכתבות והראיונות
המחמאות ותחושת האופוריה מוצדקות. לא אגזים אם אומר שמשחק כזה חד צדדי מול מכבי תל אביב לא היה גם בעונות האליפויות העוצמתיות שלנו. שליטה אבסולוטית של השחקנים שמשריקת הפתיחה היו ראשונים לכל כדור והפעילו לחץ גבוה שהוביל ל-15 איבודי כדור של שחקני מכבי ת"א בחצי המגרש שלהם רק במחצית הראשונה.
זה היה מפגן של כוח ועוצמה. אם היו שואלים אתמול תייר בטרנר, מי שיחקה רק לפני כמה ימים מול קבוצת צמרת ספרדית ויצאה פצועה וחבולה, הוא היה מהמר כנראה על הצהובים של "קואוץ'" איביץ'.
לא רק שהפועל באר שבע ביטלה את מכבי ת"א לגמרי, היא גם הוציאה אותה מהכלים. אני לא זוכר מתי הם איבדו ככה את הראש במהלך משחק. במיוחד המאמן הסרבי שהחזיק את היד על הפה אחרי ההרחקה. מעניין לשמוע מקרוב אילו "ברכות" הוא סינן לשופט שם מתחת. גלזר יצא באדום, זהבי וגלוך מהם חששנו כל כך הורדו אחר כבוד במחצית. זה היה פשוט תענוג. ברדה הצעיר עשה שח מט למאמן הבכיר והוותיק שזוכה לכבוד ולהערכה יתרה מדי מצד התקשורת.
לא אשקר, רבים מאיתנו חששו לפני המשחק. מכבי הגיעה רעננה ובכושר טוב, אנחנו סחוטים וחבולים כאמור אחרי משחק הקרבה הירואי באצטדיון סיודאד דה ולנסיה. אבל היחידים שלא חששו והאמינו בעצמם הם שחקני הקבוצה שרצו ונלחמו 98 דקות. הם הותירו את שחקני מכבי בהלם מהאגרסיביות ומהנחישות. איזו הקרבה, איזו התעלות, סוף סוף הקבוצה התאימה את עצמה לרמה של הקהל האדיר שלה.
המחמאות הן כמעט לכל השחקנים. אם אתחיל לציין את התרומה של כל שחקן ושחקן הטור הזה לא יגמר. אבל בכל זאת אציין שמאז שאליניב מונה למאמן הקבוצה הוא הצליח להחיות מספר שחקנים שכבר היו עם רגל אחת בחוץ. בראשם רועי גורדנה הוותיק שפשוט יוצא מגדר הרגיל. איזה ניהול משחק מרשים, איזו יכולת הגנתית והתקפית. מעבר לכך הוא פשוט מנהיג אמיתי על המגרש שמוכיח שאפשר לסמוך עליו. גורדנה, בדומה לעוד מספר שחקנים, נפצע כמעט בכל משחק סוג פציעות שההרגשה היא שהנה הוא סיים את העונה. אבל שבוע לאחר מכן הוא חוזר לשחק כמו גדול. איזה כמו גדול, כמו ענק. השחקנים פשוט לא מוכנים לוותר על כל דקה על הדשא.
ראוי לציין גם את הלדר לופז שבלית ברירה לא זוכה לדקת מנוחה כבר תקופה ארוכה. גם הוא סוחב פציעה ממושכת, אבל נדמה כי הדבר לא משפיע עליו כלל (עמה). המגן הפורטוגלי גם אם לא מציג יכולת אדירה, שורף את הקו כל משחק לאורך 90 דקות. מקריב מעצמו כאילו נולד וגדל בסמטאות העיר באר שבע. גם הסטתו של שגיב יחזקאל לעמדת המגן הימני עקב אילוצים עד כה מוכיחה את עצמה. לקהל הייתה בעיה בעיקר עם הגישה שלו, כרגע זה נראה שאנחנו מתחברים אליו שוב. גם לו ברדה הצליח להחדיר את האופי המנצח והלא מתפשר.
כאמור רשימת המחמאות עוד ארוכה אבל כן ניכרת עדיין בעיה בעמדת החלוץ. תומר חמד מנהיג ועושה פעולות חיוביות, אבל הגיל עושה את שלו והוא כבר מעבר לשיא. סלימאני לא מצליח להתחבר וגם אנסה שלא שיחק, הוא לא סקורר גדול. הפועל באר שבע חייבת להתחזק בחלוץ בינואר, יחד עם עוד מגן או שניים. אם זה אכן יקרה, אנחנו מסוגלים לרוץ השנה עד הסוף.
לסיכום אני חייב לציין שלמרות היכולת והתוצאה המרשימה, המשחק הזה היה חייב להיגמר בשלוש או ארבע אפס. להפועל באר שבע יש סוג של מחסום לנצח את מכבי בפער של יותר משני שערים. גם בעונות השיא לא עשינו זאת. אתמול זאת הייתה הזדמנות מצוינת, אך היא שוב לא נוצלה. אבל לא נהיה חזירים, סוף-סוף ראינו הצגה בטרנר. תנו לברדה את הכבוד המגיע לו ותנו לקהל שלנו עוד יום אחד לחגוג ואז מבטיחים שנרד אל הקרקע לקראת חמישי.
