שלום, ולאדן: גרמת למכבי חיפה להיראות יותר גדולה ממה שהיא באמת

גילוי מרעיש מס' 1: לא באמת רציתי לכתוב את הטור הזה, אני על שלוש שעות שינה, ובכנות את מה שבאמת יש לי להגיד לא בטוח שהיו מפרסמים בפלטפורמה אליה נחשפים קוראים. 

גילוי מרעיש מס' 2: כל העולם הוא מגרש כדורגל וכל האנשים צופים. אני לא מתיימר להיות מבין גדול בכדורגל, וממילא אין לי רצון או עצבים לנתח את משחק הפחדני שהציגה מכבי אמש. מהצד השני, על התחושות והרגשות שהכדורגל מביא איתו אני בטח יכול להוציא כבר דוקטורט. לשם הטור הזה הולך.

לא רק לזיו אריה מגיע לקבל מכתב מהאוהדים שלו, ולי ממש לא אכפת אם יגחיכו אותי, אז באקט די יומרני אני אנצל את הבמה שניתנת לי פה לכתוב לשחקנים ולצוות המקצועי את המילים הבאות. אני מאד מקווה שכולם מכירים את המקור, ואם לא רוצו לצפות ביוטיוב.

"ולאדן איביץ' היקר, קוראים לי אביעד ואני בן 32. מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהד מכבי. גם אני, כפי שהזכיר נטע החמוד (אוהד הפועל ירושלים שכתב את המכתב לזיו אריה), לימדתי את הילדים שלי שכשמישהו נופל בגן – קודם כל רצים לתת לו חיבוק. 

אנחנו איתכם. For what it’s worth – אני אתכם לכל הפחות. 

תנו לדעתנים הגדולים ולמיטב הפרשנים לפזר רעל ולהתחרות האחד בשני – מי הכניס לנו יותר חזק הפעם ונעץ את הסכין הכי עמוק שהוא יכול. כולם אוהבים אשמים. כבר שמעתי וקראתי הבוקר כל מיני מומחים דֶה לָה שְׁמָאטֶה שרק חיכו להזדמנות. כל מי שעד לא מזמן מצא כל דרך לפאר ולשבח את החמישיות והשישיות, מצא את הדרך להעביר ביקורת מתוחכמת פחות או מתוחכמת יותר. 

כנראה שילכלכו על חדר ההלבשה שלכם, על ההוראות מלמעלה, על פערי רמות כאלה או אחרים, אולי אפילו רחמנא ליצלן ימציאו ביטויים ואמירות של שחקנים ויגישו אותם לציבור כציטוטים. אם צריך יבלבלו את המוח אפילו על המתנות לחגים שחילק או לא חילק המועדון. גם זה יעבור.

אתם בטח יודעים טוב ממני שנראיתם על הפנים אמש מול מי שהייתה המתנה שלא מפסיקה לתת, זו שניצחה אותנו פעמיים ב-36 משחקים אחרונים (עד אמש). לא מספיק שחיפה משחקת כמעט בצורה מושלמת את תפקיד "היריבה הכי נודניקית בעולם" לאחרונה, נתנו לה את הפריבילגיה להיות כזאת, לפחות עד המחזור הבא.

גם כשהם לקחו אליפויות בשנתיים האחרונות, מצאנו לא מעט נחמה בעובדה שעל החגיגות בירוק האפילו הפסדים צורמים למכבי, הרגשנו שבאחד-על-אחד הם רואים צהוב ועושים במכנסיים. זו התפיסה שלנו האוהדים, זו התפיסה שלנו כמועדון. אמש, זה נראה כמו אופרה אחרת. הלו, מי הזיז את הגבינה שלי?

מעטים הדברים שקשה לאוהד להוציא מהפה כמו "הקבוצה הטובה יותר ניצחה" כאשר הקבוצה שלו מפסידה. אני אפילו לא בטוח שזה נכון על המשחק אמש. מה שאני כן יכול להגיד בפה מלא זה שאין שום תירוץ בעולם, עייפות, פציעות או חיסורים בסגל שיצדיקו הופעה מחרידה ופחדנית שכזאת, לא של מי שעל המגרש ולא של אלה על הקווים. רבאק, יום רע אחד בעבודה שלכם שולח עשרות או מאות אלפי אוהדים לשבוע של תסכול.

לראשונה מזה מי-כבר-סופר, באנו למשחק מבוהלים. נצמדנו לצד הפחות מחמיאה של הסקאלה שנעה בין מבוכה לגאונות של איביץ', ועם כל הכבוד ליריבה – עשינו ממנה משהו שהיא לא. לא מגיע לאף קבוצה בארץ שנחשוש ממנה, אף אחת לא ראויה לזכות בכבוד הזה. יצאנו לקרב הזה עם כיסוי עיניים.

במחצית השעשועון שסיפקתם לנו אמש חשבנו שמשהו ישתנה, אבל זה רק הלך והתדרדר. במקום ללכת הביתה מבוישים עם נקודה ותיקו 0 משמים, חילקנו מתנה ויצאנו עם ידיים על הראש. כל הניצחונות דומים זה לזה, וכל הפסד אומלל בדרכו שלו. צאו מהר לנער את האבק שנחת עליכם לפני המשחק אמש, תחזרו לשחק את הכדורגל שלכם. 

בצד החדשות הטובות, אם אפשר להוציא מפה משהו: דניאל פרץ הוא שוער אדיר.

החדשות הרעות: אתם ממש מתאמצים להוכיח לנו פעם אחר פעם שהוא שוער אדיר. 

החדשות הממש-רעות: לדרבי בשבוע הבא נעלה, ככל הנראה, שאנחנו בפער 5 נקודות מהפסגה.

אתם חייבים לנו. איביץ', ערן, אנריק, כולם – ואתם עוד תחזירו בגדול. הפסדנו את הקרב, אבל לא את המלחמה. בואו ניקח את כל הדבר הזה שקוראים לו מכבי תל אביב ונביא את הדרבי".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

שלכם, אביעד.