דיכאון אדום: לשקר לעצמנו שהכל בסדר

בהפועל הייתה תקווה שהניצחון בקושי על האימפריה מנתניה ישכיח את כל הצרות, שפתאום הסגל שכל שחקן שאי פעם הצליח לחבר 3 מסירות רצוף נחטף ממנו, כאילו היו לחמניות חמות בצאתו של חג הפסח, יצליח לעמוד בציפיות שדואגים למכור לנו כל תחילת עונה מחדש. אבל הפעם פגשנו את הפועל באר שבע, הקבוצה שבאה עם רצון עז לנקום על זה שהצלחנו להשחיל להם את שי אליאס ב-750 אלף יורו.

כשמתפרסם ההרכב אפשר לראות שקובי רפואה מאמין במבחן התוצאה, אחרת לא ברורה הסיבה שבגללה בחר לעלות במערך ובהרכב שאיתו עלה בנתניה. אותו מערך בהגנה שבנס הצליח לשמור על רשת נקייה, אותה שיטת אנטי-כדורגל שנראה שהוא מנסה להנחיל בכוח בתקופה האחרונה ובעיקר אותה גישה שנראה שמאז הדרבי ההוא בעונה שעברה הוא מנסה להחזיק בתפקיד בכוח לפני שהוא חוזר למשחק הכיסאות המוסיקליים של המאמנים בארץ.

אז נכון זה התחיל טוב. הקהל, שרק מחזור שעבר ספג עונש כבד על זריקת כדורי ים מתנפחים מסכני חיים לכר הדשא, עם תצוגה יפה כהרגלו, עם דגל פריסה שמכסה את כל היציע בתקווה שגם יצליח לכסות את כל החורים שיש בבניית הסגל העונה בהפועל. ואז ממש משום מקום קייס גאנם חוזה את העתיד ושולח חזרה לספסל את דוד קלנטיס שעלה למגרש ממש כמה דקות קודם, ומעלה את הפועל ליתרון.

במחצית השנייה לא עוברות 3 דקות משער השוויון של באר שבע ומגיע הילד אל-ים ונותן את היתרון. בונ'א לא חשוב היופי, מה שחשוב זה האופי, אני משקר לעצמי כאילו שזה יגרום לי להרגיש טוב יותר והנה אני עוד לא מספיק לשמוח באמת מהגול, ועוד בור בהגנה של הפועל שלא היה מבייש את החפירות של הרכבת הקלה ברחוב שארית ישראל ובאר שבע משווים, שוב.

קובי רפואה, שכנראה לא שמע שנגמרה השביתה של בתי הספר מחליט לעלות את כל שחקני הנוער לקייטנה בבלומפילד אחרי שער השוויון של באר שבע והפועל משלמת את המחיר, יוג'ין אנסה עם פצצה לחיבורים, שגם אם תתן לו עוד 30 הזדמנויות כאלה הוא מצליח להבקיע באחוזים של גבינה צהובה עמק דלת שומן והנה המהפך, 3:2 לבאר שבע. אנשים שלא ראו את המשחק עוד עלולים לחשוב שהיה פה כדורגל.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

הפועל מפסידה ואני עצבני. מי יודע אולי מול נס ציונה נצליח לגנוב איזה ניצחון ולשקר לעצמנו שהכל בסדר.