הטוב - האלופה המשיכה את פתיחת העונה החלומית שלה עם משחק נהדר מול מכבי נתניה. 30,000 צופים סיפקו אווירה נפלאה בסמי עופר ובכלל, כל משחק של מכבי חיפה באצטדיון הזה הופך לחוויה שבעבר היינו יכולים לחוות רק במשחקים מעבר לים.
המשחק עצמו התעלה לרמה גבוהה, הקצב היה מצוין (מחמאות לשניר לוי שניהל יפה מאוד את המשחק ונתן לו לרוץ) ושתי הקבוצות שיחקו כדי לנצח. בסופו של יום מה שהכריע את המשחק היו שני גורמים. הראשון, כושר המשחק המדהים של מכבי חיפה, שמתאים לשלבים הרבה יותר מתקדמים של עונה והשני והעיקרי, החילופים של שני המאמנים.
מצד אחד, בכר חזר בפתיחת המחצית השנייה ל 4:3:3 הסטנדרטי שלו אחרי שבמחצית הראשונה עשה ניסויים ושיחק עם אצילי במרכז וחזיזה בכל מקום, ובהמשך (דקה 59) הכניס את שרי, פיירו ומוחמד. מנגד, בני לם לקח הימור גדול בדקה ה-62, כשהוציא את שני המגנים, דילל את המרכז, שינה מערך לשלושה בלמים עם שחקן כנף (אמיר ברקוביץ') כמגן בצד שמאל, הצד של אצילי. השינויים האלו של שני המאמנים הפכו משחק צמוד ודו צדדי להצגה של קבוצה אחת ושחקן אחד, עומר אצילי, שסיים עם שלושער ובישול.
המשחק אמנם הסתיים בתבוסה מבחינת נתניה, אבל היא בהחלט יכולה להרגיש שיש לה מה למכור גם מול הגדולות ובטח בבית. קארצב יחזור, רז שלמה נראה מצוין, אינו עושה את קפיצת המדרגה שלו וזלאטנוביץ' בכושר נפלא ואולי יהיה האקזיט הבא של סגל. הבעיה, שלפחות כרגע, נתניה נראית כיחידה שיכולה לאתגר את ב"ש, חיפה ומכבי ת"א ועל זה בנקודה הבאה.
הפחות טוב: הפערים העצומים בין 3 הגדולות לשאר הליגה. לאורך כל השנים, היו קבוצות גדולות ועשירות ששלטו בליגה וזכו בתארים. אבל לפחות לפי פתיחת העונה, נראה שהפערים הללו בין הקבוצות בעלות התקציבים הגדולים לשאר הליגה מעולם לא היו כה גדולים.
3 הגדולות שלנו שיחקו 4 משחקים, ניצחו את כולם והפרש השערים שלהן 20:1. מה שהגדיל את הפערים הוא השיפור של הקבוצות הבכירות בבחירת הזרים (הגדילו את צוותי הסקאוט שלהן והרימו רף ברמת ההשקעה הכספית בשחקנים זרים) וגם איכות המאמנים שלהן, בטח העונה. תוסיפו לזה את ההכנה המוקדמת והכושר העדיף בגלל המשחקים באירופה ותקבלו פערים עצומים. ועוד משהו, אם הפערים כאלה גדולים ומראש הסיכויים להפסיד גבוהים מאוד, למה לא לנסות לשחק כדורגל יוזם וללחוץ גבוה במקום לנסות לדחות את הקץ עם מערכים הגנתיים ומשחק מאוד נסוג שמביא לאותה תוצאה רק שהיא מגיעה תוך כדי התבטלות מוחלטת.
יהיה מעניין לראות בהמשך העונה האם הקפיצה בפערים קשורה בעיקר להבדלים בכושר ובמוכנות בגלל ההכנה המוקדמת, או שזו מגמה שרק תתעצם.
המחזור הבא: נס ציונה – בית"ר ירושלים: בית"ר ירושלים פתחה את העונה עם שתי תבוסות וזה לא באמת מפתיע מישהו. קבוצה שקיבלה אישור לשחק עשרה ימים לפני פתיחת העונה, מחזיקה בסגל דליל, עם שוער שמעולם לא שימש כשוער ראשון בליגה מקצוענית ואפילו בנוער לא שיחק בליגה הראשונה, רביעיית הגנה ברמה של ליגה לאומית ורק זר אחד משמעותי, ולצערה היא גם פגשה שתי קבוצות חזקות ששיחקו באירופה והגיעו במוכנות גבוהה לעונה. אבל במחזור הבא היא פוגשת קבוצה, שאמנם עלתה ליגה, אבל לפחות לפי הסגל שהיא בנתה, לא נראה שהיא הבינה את זה.
אם גם כאן בית"ר לא תביא נקודות, אז אולי זה יסמל לאוהדיה שאמנם ברק אברמוב הציל אותה מפירוק ומירידה לליגה השלישית, אבל בטווח הארוך, לא בטוח שזה היה הדבר הכי טוב בשבילה.
הערת נבחרת נוער: אוסקר גלוך הוא כישרון על. שחקן שצומח פעם בדור. יש לו את כל החבילה – התמצאות נדירה במרחב, טכניקה עילאית, חוש מופלא לשערים וראיית משחק מעולה. עם כל הכבוד לשמות הגדולים שנמצאים סביבו במכבי ת"א ויש כבוד, הוא צריך לשחק והרבה ולא רק בשביל הכדורגל הישראלי או במחשבה על העתיד, אלא למען איביץ' ומכבי ת"א כאן ועכשיו. הרי ברור לכל מי שרואה אותו, שבקרוב הוא ישחק בליגות של הגדולים, זה רק עניין של זמן, אז בואו נהנה ממנו כל עוד הוא פה.
