הגרלת הסיבוב השני לא האירה פנים למכבי חיפה. היא קיבלה את היריבה הכי חזקה שאפשר היה לקבל, לפחות על הנייר. ואז הגיעו צמד המפגשים עם אולימפיאקוס, בעיקר משחק הגומלין ההיסטורי בפיראוס, וחיפה הראתה שקשה יש רק בלחם ובכדורגל היא ממש טובה.
אז אחרי אלופת יוון, המשוכה מקפריסין נראתה הרבה יותר עבירה. ברק בכר המשיך עם ההרכב שנראה נפלא ביוון, אבל שינה מערך, פתח ב־4:3:3 מול מערך שלושת הבלמים של אפולון לימסול, כשדניאל סונדגרן חוזר לעמדת המגן, דולב חזיזה פתח בכנף ימין ודין דוד בכנף שמאל. המערך הזה מאפשר שליחת יותר שחקנים קדימה, כשיש חיבור טוב בין שחקני האגף. בצד אחד דוד, שנכנס לעמדת החלוץ השני ומפנה את הקו לפייר קורנו, שאוהב לצאת קדימה. ובצד הנגדי סונדגרן נכנס למרכז ומפנה את הקו לחזיזה שאוהב בידודים.
העליונות של חיפה הייתה ברורה מהרגע הראשון, ורק בנס הקפריסאים ירדו למחצית בפיגור מינימלי. הבלמים היו יציבים, חזיזה רקד על המגרש, צ'רון שרי חילק סוכריות לכל דורש, פרנצדי פיירו ממשיך במגמת השיפור גם במשחק המסודר ועלי מוחמד כהרגלו רץ בשביל שלושה שחקנים. חיפה בעטה 8 פעמים לשער לעומת בעיטה אחת של הקפריסאים, שגם היא לא הייתה למסגרת. הבעיה במחצית הזאת הייתה רק אחת – שהיא לא נגמרה ביתרון כפול או משולש.
אבל גם הבעיה הזאת נפתרה מהר מאוד במחצית השנייה, ומי שפתר את הבעיה הוא השחקן שמגיע לו לכבוש יותר מכל אחד אחר. עלי מוחמד, הטוב בשחקני חיפה מאז תחילת העונה. האנגולו קאנטה של ליגת העל עשה הכל מהכל חוץ מדבר אחד חשוב – להפגיש את החפץ העגול והיפה עם הרשת. אז ב־8 דקות הוא עשה זאת פעמיים בהצטרפות מקו שני, פעם ברגל ובפעם בראש, וקירב את חיפה לצמד מפגשים מרתק מול דז'אן סטאנקוביץ' האגדי והכוכב האדום בלגרד.
זה מחזיר אותי למשל של איזופוס על הצרצר והנמלה. המשל הזה מטיף לעבודה קשה, הכנה נכונה ומחשבה קדימה. חיפה עשתה הכל נכון בחורף כדי להתכונן לקיץ. הביאה מגן ימני נהדר, מגן שמאלי התקפי, חלוץ עם נוכחות שרוב שעריו מגיעים מהגבהות של המגן השמאלי, שמרה על מוחמד והחזירה לכושר את הקפטן נטע לביא (המשחק הכי טוב שלו מאז הפציעה), ואת כל זאת היא עשתה מוקדם, כדי שלמאמן הטוב בארץ יהיה זמן לחבר את המרכיבים.
האם זה יספיק מול הכוכב האדום? לא בטוח, אבל אם חיפה תמשיך להתנהל בצורה כזאת, העתיד נראה ירוק מתמיד.
