פרשה רדפה פרשה, הפסד נאסף אחרי הפסד, וברקע מחאות האוהדים נמשכו ללא הפסקה. שחרורי שחקנים ובעיות במשכורות. בקיצור, עוד עונה בבית"ר ירושלים, ששברה השנה גם שיאים של עצמה.
אחד השחקנים שהיו מנקודות האור בעונה הוא השוער איתמר ניצן (34), שבראיון ל"ישראל היום" מודה שגם עבורו לא מדובר בעוד עונה בעיר הבירה.
"אני גאה במה שעשיתי ונתתי העונה עבור המועדון. מכל הבחינות, זו היתה העונה הכי קשה בקריירה שלי", פותח ניצן את הראיון, "כל הדברים הלכו נגדנו, אבל כל מי שהיה שותף למסע ההישרדות יכול להיות מאוד גאה בעצמו, כי היינו פרק מאוד חשוב בהיסטוריה של בית"ר וחלק מהגרעין שמנע קטסטרופה אדירה. אם היינו יורדים ליגה, ואולי עוברים לפירוק, המועדון לא היה מתאושש. דוגמאות לא חסר, האחרונה היא בני יהודה, שלא חזרה מהר לליגת העל כמו שחשבה".
בתחילת העונה היו שהימרו עליכם לפלייאוף עליון. איך הכל קרס?
"כל קבוצה שנבנית בחיפזון, הסיכויים שלה להצליח הם נמוכים. יצאנו למחנה אימונים עם המון נבחנים מליגות נמוכות, ולצערי זה היה סוג של בזבוז זמן, כי אחריו הסגל שפתח את העונה היה שונה ברובו והיתה לזה השפעה על חוסר ההצלחה. משם התחיל כדור שלג שנצבע שחור. לא היה רגע אחד של שקט העונה, חוויתי סקנדלים ובלאגנים שלא חוויתי בכל הקריירה שלי, וזה הפקטור הכי משמעותי בחוסר ההצלחה. היה כאוס מוחלט במועדון, עד שיוסי אבוקסיס הגיע".
לקומאן היה חלק בכישלון או לא?
"היה לנו חיבור מאוד גדול איתו. כולם אהבו אותו, אבל אין ספק שהתנאים היו לרעתו. מאמן שעבר במועדונים גדולים באירופה, קיבל פה הכל הפוך. גם הוא עצמו לא היה מוכן לאתגר ולא ציפה שזו תהיה המציאות.
בשיחות היה לו קשה לקבל את החוסר בסטנדרטים לעומת מה שהוא היה רגיל. הוא היה מספיק ג'נטלמן להגיד - אני לא יכול לתרום יותר ממה שעשיתי. כשהוא עזב, הרגשנו שאנחנו נכשלנו".
"היה נראה שאין מוצא"
אחרי הפיטורים של המאמן ההולנדי, הסמל הוותיק יוסי מזרחי נקרא לדגל להציל את הקבוצה, אבל שום דבר לא עבד לבית"ר. כך ניצן מצא את עצמו מנסה לעורר את המערכת אחרי ההפסד למ.ס אשדוד, כשהצהיר שבית"ר מועמדת ראשית לרדת ללאומית.
"הרגשנו חסרי אונים", הוא נזכר, "אמרתי את הדברים אחרי אשדוד, לא כי רציתי לעשות קמפיין 'גוועלד', פשוט הרגשתי שאם זה ממשיך ככה אנחנו לא יורדים ליגה - אנחנו צוללים לשם. היה קשה לקום בבוקר ולהגיע לאימון. ואני לא מדבר רק על עצמי אלא על הרבה שחקנים. אני חזק מנטלית, ועדיין היה לי מאוד קשה להרים את עצמי ולנסות להחזיק את כולם אופטימיים. אם השחקנים הוותיקים והמובילים לא ישדרו אופטימיות, עדיף לא לשחק".
מה היתה האווירה בחדר ההלבשה?
"כולנו היינו בדיכאון, וזה היה נראה שאין מוצא. רק מי שהיה במועדון באמת יודע מה עברנו. רוב האנשים יודעים רק פיפס מהדברים שיצאו לתקשורת. האוהדים חווים רק את מה שהם רואים במשחק, אבל ביום־יום זה היה הרבה יותר חמור".
איך התמודדתם עם המעצר של משה חוגג? היתה גם פשיטה על בית וגן.
"לא היינו כשהחוקרים הגיעו, אבל ישר שמענו על זה. המעצר של חוגג הוסיף עוד פאניקה לסיר הלחץ. ידענו שחוגג לוקח צעד אחורה ואולי ימכור את הקבוצה, אבל לא ידענו שזה הולך לרמות כאלה. הסיפור הזה תפס את כולנו בהפתעה די גדולה. זה הוסיף לנו ארגז של חוסר ודאות לתחושה שהיתה קיימת גם ככה. היה לנו מסע הישרדות כמו הסרט 'בית שאן: סרט מלחמה', ולכן מבחינה היסטורית זו אחת העונות הכי חשובות למועדון. לא היה לאן לברוח - כל הזמן עצרו אותי ברחוב ודיברו על המצב, ואין לאן לברוח, אין מקלט, ובגלל זה מגיע שאפו לשחקנים שהצליחו לעבור את כל התלאות האלה".
כמה תסכל ששוב נאלצתם לקצץ בשכר?
"כמעט בכל עונה היה לנו קיצוץ. זה לא משנה אם יש לי ילדים ומשכנתא או שאין לי. אחד הדברים שהכי מסיט אותך מחשיבה מקצועית, זה ערעור על העתיד הכלכלי שלך ושל המשפחה.
אי אפשר להתנתק מזה. היו בלאגנים שאמרנו נתעלם, אבל כשהצד הכלכלי נכנס - והוא פגע לא רק בנו אלא גם בכל עובד במועדון - כבר לא יכולנו להתעסק בכדורגל. המון אנשים נלחמו למען הכסף שלנו - בכירים במועדון, ארגון השחקנים, הקפטנים של כל הקבוצות, שאמרו שאי אפשר לקחת לנו מהכסף, שחקנים בכירים כמו ערן זהבי. בסוף הגענו למתווה אמין, שבסופו הכסף יחזור אלינו. זה כמו פיקדון או חיסכון, אבל זה הליך שנמשך שבועות".
כעסתם מאוד על הבקרה התקציבית.
"ברור, הם קיבלו כסף שלא היה אפשר לחלט. זה קרה לפני כמה שנים להפועל ת"א עם אוסף האמנות של אמיר כבירי, לפני זה למכבי נתניה, מישהו צריך לתת שם את הדין. בעשור האחרון היו בעיות כלכליות עם שלושה מועדונים גדולים בליגת העל".
יכול להבין שמשווים את העונה הזאת לעונת הסיום של ארקדי גאידמק?
"בהחלט, אבל שם לא היתה בעיה של כסף. היה סקנדל אחד גדול שליווה את בית"ר (צירופם של צמד השחקנים הצ'צ'ניים המוסלמים; ש"א), אבל לא היתה את כמות הסקנדלים והשינויים על בסיס שבועי. אני לא ממעיט בקושי של מה שהם עברו באותה עונה, אבל נשארתי העונה הרבה פעמים בלי מילים".
בלי אבוקסיס הייתם יורדים ליגה?
"לא יודע מה היה קורה אם שרון מימר היה מגיע ולא יוסי, כי שניהם מאמנים טובים, אבל יוסי ייצב את הספינה באמנות. הוא נכנס בסיטואציה הכי קשה כשכולנו היינו שבורים, והוא נתן לקבוצה צ'אנס להילחם על החיים. יש לו חלק מטאורי בהישרדות".
"נשאר באושר, לא בשמחה"
ניצן, שבשנתיים האחרונות היה חבר קבוע בסגל נבחרת ישראל, לא הוזמן לסגל הנוכחי, מעורר עניין אצל מספר קבוצות גדולות, וביניהן מכבי חיפה ומכבי נתניה, ולמרות שיש לו חוזה לעונה נוספת בירושלים הוא מודע לאפשרות שהמצב ישתנה.
"אם לא אומרים לי שום דבר אני נשאר כאן באושר, לא בשמחה אלא באושר. המועדון הפך לבית שלי ואשמח להישאר, אבל בצער אני אומר שאני לא יודע מה יהיה", אומר השוער, "אני גם לא יודע למי לפנות כי אלי אוחנה סיים את תפקידו ומוני ברוש המנכ"ל אולי עוזב. אבל יש לי חוזה, ואני מחכה לראות מה הצעדים הבאים במועדון".
חוששים שבסוף אולי יהיה פירוק?
"אני לא חושב שמישהו ירוויח מזה, לא בית"ר ולא חוגג, ככה שאני לא רואה את זה קורה. אני מאוד מקווה שאני גם צודק".
תרצה לפרוש בבית"ר?
"עם כל הקשיים והלחץ וכל מה שעובר במועדון, עדיין המועדון הזה הוא 'פלפל' ואתה רוצה להישאר כמה שיותר שנים במועדון כזה. החיבור שלי עם הקהל ועם המועדון בלתי נתפס. באמת יהיה חלום לסיים כאן קריירה. יש לי תעודת מאמן, ואני חושב לאמן בעתיד וזה יהיה נחמד לפרוש במקום שאני אוהב ולהתחיל פרק ב'. אבל לא כל כך מהר, אני רואה את עצמי משחק לפחות עוד 5-4 שנים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו