שנים רבות מאמני הנבחרת מונו אחרי הצלחות בליגה המקומית או שהגיעו בייבוא מחוץ לישראל. האופציה הנוספת, גידול מאמנים והשבחתם דרך הנבחרות הצעירות לא נלקחה בחשבון.
אבל אחרי קדנציה לא טובה של שני מאמנים זרים ודלילות בשוק המאמנים המקומי, החליטו בהתאחדות ללכת על קונספציה אחרת, שמקובלת מאוד בעולם, והיא לבחור מאמן מתוך המערכת. אז אלון חזן, שעבד בכל נבחרת אפשרית בתריסר השנים האחרונות ואפילו שימש לרגע כמאמן זמני בבוגרת, קיבל את התפקיד.
ארבע נקודות מעניינות ממשחק הבכורה של חזן את בניון:
1. שילוב שחקנים צעירים - ליאל עבדה הוא כבר ליגיונר מוצלח (השחקן הצעיר של העונה בסקוטלנד), שלא לדבר על מנור סולומון (שנתון 99) שנחשב לוותיק. אבל חזן לא חשש לשלב בהרכב שניים מהכישרונות הכי גדולים שגדלו פה בעשור האחרון – עדן קארצב ודורון ליידנר.
אז הוא אמנם גרע אותם מהנבחרת הצעירה וזה כמובן גרם לה לנזק (אגיע אל הנבחרת הצעירה בהמשך), אבל בסוף זו המטרה של נבחרות צעירות – להכין שחקנים לבוגרת. ומי אם לא חזן, שעבד איתם שם, יודע שאין שום סיבה לחשוש לזרוק אותם ישר להרכב.
2. חזן עבד באופן צמוד עם ווילי רוטשטיינר שדבק במערך של שלושה בלמים, שממש לא התאים לחומר השחקנים שעמד לרשותו. חזן ידע מה יש לו ביד והחזיר את הנבחרת למערך של 4:3:3 עם שני מגנים שמצטיינים במשחק ההתקפה.
בנוסף, ראינו תבניות התקפה יפות בהנעת הכדור, כשדסה נכנס למרכז או לחילופין מייצר קו 3 עם הבלמים (ולא אחד הקשרים), מה שמאפשר לליידנר לעמוד גבוה, לקארצב להישאר במרכז ולאבו פאני לצאת לקו ולייצר בעיה לקישור היריבה (בדיוק כמו שקרה בשער של עבדה).
3. גם הנוכחות החשובה של מיגל ויטור, לא מנעה מהנבחרת לחלק מתנות ולהראות איזה הבדל גדול קיים בין הכישרון ההתקפי בנבחרת, לזה ההגנתי. במקרים מסוימים, זה נכון גם לשחקני ההגנה עצמם (ליידנר ואפילו דסה, שבמחצית הראשונה הציג משחק הגנה לא טוב).
בשער הראשון, מרציאנו טעה טעות שאסור לבצע ברמות האלה, אבל השער השני היה רשלני אף יותר. שמונה מסירות ברצף ו-34 שניות שהאיסלנדים החזיקו בכדור, ללא לחץ, כשהבלם יוצא להנאתו עם הכדור ללא לחץ מהקשרים ושובר את קו ההגנה הגבוה עם כדור עומק פשוט בין ויטור ללידנר, כשגולדברג יוצא לאזור שהוא לא צריך להיות בו ומשאיר בור ענק מאחוריו.
פה חזן יצטרך לתת דגש גדול על העבודה של הקשרים כי בעמדות האלו, יש לנו שחקנים שיודעים ללחוץ ויכולים למנוע מצבים מביכים מההגנה.
4. ניהול המשחק של חזן היה אקטיבי ונכון בהרבה מזה של קודמו בתפקיד. לא חילופים שבלוניים שנראה שהגיעו מהבית, אלא תגובות נכונות למה שקורה על כר הדשא. חזן הפתיע שהעדיף להכניס כבר בדקה ה-60 את מחמוד ג'אבר, אחד מתגליות העונה בליגה שלנו, לפני ספורי או אצילי, לעמדה של השחקן מאחורי החלוץ, מהלך שהוסיף אנרגיה לקישור הישראלי.
בהמשך, חזן גם שינה מערך ועבר ל-4:2:4 עם בריבו ווייסמן, שחקנים שיודעים ללחוץ באגרסיביות הגנות, כשני חלוצים. הגמישות הזו ייצרה את השער השני (שכמו השער האיסלנדי, הגיע אחרי 8 מסירות ברצף), כשהגבהה נפלאה של ליידנר (שחקן מיוחד שיגיע רחוק מאוד) ותנועה טובה של בריבו לקצר פינו את וויסמן לעשות את הדבר שהוא יודע לעשות יותר טוב מכל דבר אחר - להבקיע.
אז למרות התוצאה המאכזבת במשחק ביתי מול נבחרת שנמצאת במשבר גדול, היו הרבה דברים טובים שאפשר לקחת מהמשחק הזה ויש תחושה שאת הטעון שיפור, בעיקר בהיבט ההגנתי, בהחלט ניתן לשפר במשחקים הבאים.
סולומון לקח הרבה על עצמו, כמו שצריך, ובכלל אגף שמאל של הנבחרת נראה מאוד מאוד מבטיח התקפית, ויטור זה תוספת כח רצינית וגם בלי זהבי יש עומק וגיוון בחלק הקדמי.
אני מאוד מקווה שזה צעד ראשון בדרך לקדנציה מוצלחת של אלון חזן, קדנציה שתגרום לאוהדים להנות מהנבחרת, להיות גאים בה, ובעיקר לחזור ולמלא את האצטדיונים במשחקי הבית שלנו וזאת תהיה ההצלחה הכי גדולה של חזן ובניון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו