כפולים במסך מפוצל: על הניצחון של מכבי ת"א בברצלונה

דריק וויליאמס, צילום: EPA

המסך מפוצל, וגם הלב. בערב מפחיד ונורא בתל אביב, נתנה נציגת העיר הצגה בברצלונה. תנחומים כנים למשפחות ולחברים, בתקווה שזה ייפסק כבר, ונוכל להיות לפחות עם ככל העמים. וכשהמסך והראש מפוצלים לשתי הזירות, כשהלב דואב, הספורט מנסה לייצר קצת הסחה, אבל אי אפשר להתנחם. וכך הכדורסל מקבל פרופרוציה, ואנחנו מנסים לעכל את סדר החיים ההזוי רצוף האירועים הלא נורמליים במדינה הקטנה שלנו.

"מלחמות אסונות חולפים בצד, אנחנו בתוכנו, וכל מה שאצלנו, תמיד ניתן למחיקה..."

שינוי המעמד של אבי אבן

אבי אבן עובר מהפך במקביל לשינוי שהוא מיישם בקבוצה שלו. עד פיטורי ספרולפולוס הוא היה המאמן האישי והחבר הסודי של השחקנים. משקם אותם מפציעות, מחזיר אותם לכושר, לוחש על אוזנו של המאמן הראשי לטובתם, ללא נטל ניהול המשחקים (וההפסדים הרבים). כשקיבל את מושכות המאמן, כולם, כולל הוא עצמו, הניחו שהוא יהיה ממלא מקום זמני וידאג למעבר סביר אל העונה הבאה, וכך הפך מחבר לשוטר הטוב. העביר משחקים בנחת, קצת ניצח וקצת הפסיד, ומילא את תפקידו המצופה. והנה הוא מצליח מעל ומעבר למשוער, ובחסות השעיית הרוסיות גם סגר מקום בפלייאוף היורוליג.

אבי אבן, צילום: EPA

וכשכולם כבר מבינים שיש כאן פוטנציאל לעונת חלום, אבן עשה הסבה נוספת, לתפקיד השוטר הרע. טוב לא באמת רע, הוא ממשיך לחייך ולהנות, אבל הוא מחזיק את הדבר היקר ביותר לשחקנים, ואלה דקות המשחק שלהם. הוא שולט לחלוטין בקבוצה, מחזיק רוטציה מדויקת, וכשהקבוצה מצליחה, גם השחקנים שנפגעו מההידוק (כהן, בלייזר, דיברתולומיאו) מפנימים ומקבלים את הדין. מנהיגות חזקה היא מפתח להצלחה.

החזרת אלמנט ההרתעה

לאורך השנים, אהבנו לייחס לקבוצות הגדולות של מכבי תל אביב את "אלמנט ההרתעה". אותו כח מאיים שמלווה את הקבוצה לכל משחק, בעיקר בליגה המקומית, שמפוקק את ברכי היריבים ומוביל לתבוסתם כמעט מראש. ברצף הניצחונות האחרון מכבי תל אביב מחזירה את האלמנט החשוב הזה בשלוש רמות: קודם כל מול עצמה, כשהיא מלאת אמונה בכוחה, וזה מקרין החוצה. ואז בליגה המקומית. וזה בא גם מכישרון השחקנים והעובדה שכולם בכושר עילאי, וגם ממהלכי המאמן.

דוגמה בולטת: במשחק נגד גלבוע ביום שני האחרון, ממש לפני הנסיעה לברצלונה, עלו בחמישיה יפתח זיו ורומן סורקין. אחרי ששניהם פישלו בהגנה, אבן הוציא אותם 70 שניות משריקת הפתיחה. דיבר איתם, הסביר להם שרמת הבהילות והעוררות שלהם לא מקובלת, והחזיר אותם למגרש בחילוף האפשרי הבא. סורקין וזיו סיימו את המשחק עם 15 ו-7 נקודות בהתאמה, ועם הכרה והערכה לדרישות המאמן שלהם. אמש הם סיימו עם 13 ו-7 בהתאמה, והיו שותפים מלאים לקונצרטו לכדור ותזמורת.

מרימים אחד את השני, צילום: EPA

זוהי מנהיגות של מאמן, וכך בונה מכבי תל אביב את אלמנט ההרתעה מחדש, גם מול אירופה. אחרי ההצגה אמש, אין קבוצה אחת מבין ארבע המובילות שתעדיף את מכבי בפלייאוף. כולן כבר הפסידו למכבי, ברצלונה כבר פעמיים. ומכבי הוכיחה לעצמה שהיא יכולה לנצח בכל אולם באירופה, וזו הכנה מצוינת לקראת הפלייאוף.

והנה כבר מחר (מוצ"ש, 20:00) ייפגשו בחולון שתי הקבוצות הטובות בארץ, שתי הנציגות שלנו באירופה, ששתיהן החליפו מאמן זר במאמן ישראלי ששינה להן את העונה והוביל אותן לרבע גמר המפעל האירופי שלהן, למשחק שיש לו משמעות גדולה על הביתיות בפלייאוף המקומי. וכשלשתיהן יש משחק חשוב באירופה בהמשך השבוע, הן יצטרכו לתכנן ולחלק את הכח, וזה הכי מעניין שיש, והכי ישראלי שיש, גם כשיש להן יותר מדי זרים. ונשאלת השאלה: מי ירתיע את מי?

הו ברצלונה ברצלונה

אז ברצלונה לא היתה בשיאה, אבל זה לא ממעיט מגודל ההישג. מכבי שלטה במשחק לכל אורכו, קלעה מעל 100 נקודות, והביסה את ברצלונה בביתה. והרי אצל שאראס אין מאמץ קטן, רק אול-אאוט, והוא ניסה לנצח עד אמצע הרבע הרביעי, בו הבין שעל מכבי העכשווית הוא לא יגבור בלי הסגל המלא ובלי ריכוז מקסימלי, ובטח לא עם צוות שיפוט א-ביתי בראשות למוניקה, שלא מתרשם מהיללות שלו. רק אז הוא ויתר והעלה עוד ילדים.

שאראס. יש מה ללמוד מבארסה, צילום: EPA

אבל עד אז קלאת'יס, אברינס ומירוטיץ' ממש רצו לנצח. עדיין יש מה ללמוד מברצלונה, שמצליחה לשלב כשרונות בני 18 במשחקים ביורוליג, ועדיין סגורה במקום הראשון. אבל אחרי לאסו ומסינה, גם שאראס הבין שמכבי של אבי אבן היא הדבר האמיתי.

תהנו שם בחוץ

המאמנים הטובים, זוכרים לומר לשחקנים שעולים למגרש: Have fun out there. עם על הלחץ, והטקטיקות והמאמץ, תזכרו להנות שם. ואבי אבן שלמד הרבה מדיוויד בלאט, גם נהנה בעצמו וגם מעודד את שחקניו להנות מהדרך. ואין רגע יותר סמלי מהשלשה על הבאזר למחצית של סקוטי ווילבקין. אחרי הצליפה הוא המשיך את השוונג למנהרת השחקנים, כאילו חזר לקולג', או הפך לפתע לפורסט גאמפ, כולל מה שנראה כמו הווריאציה על האווירון של אלון מזרחי. גם בחצי השני סקוטי ליהטט וקלע שלשות וג'אמפרים, אפילו ביד שמאל.

השינוי שעבר בזכות ההתעקשות והעקרונות של המאמן החדש הרים אותו ואת הקבוצה לגבהים חדשים, והזכיר למי ששכח מדוע מכבי שילמה לו חוזה עתק לארבע שנים. ולמרות אהבתו והערכתו לספרופולוס, הוא מבין שמכבי של אבי אבן יותר נכונה לו ויותר מתאימה לו, והוא חוזר להיות שם דבר באירופה. אפילו כשהוא לוקח בסיום את הכדור ומכדרר 15 פעם וזורק, זה איכשהו מתקבל בהבנה. המכלול גדול מזה בהרבה, ומכבי תצטרך גם את סקוטי האינדיבידואל ברגעים הקשים שבוודאי יגיעו בסדרת הפלייאוף.

ווילבקין בהגנה, צילום: EPA

ואם אצל יאניס השחקנים שיחקו כמו משאיות מק, אצל אבן כולם ספידי מקווין, וזה מראה פשוט ונכון ולא ברור איך זה לא קרה קודם. ואבן מתבל את ההגנה במצ'-אפ זון, ולוחץ כל פעם אחרי סל, בעיקר אחרי פסק זמן של היריב, שמצליח מעל המשוער ומייצר חטיפות וסלים קלים. סורקין חוסם בצד אחד ומטביע אחרי חמש שניות בצד השני. וכך מתפתחים אמון והוויה של צוות מנצח, שמייצרים תנועה בלתי פוסקת בהגנה (עזרה מצוינת והרבה שמירות כפולות) ובהתקפה (רצים למתפרצת כמו סייחים). במשחק העומד יש כבר הרבה יותר תנועה ללא כדור, כי מי שפנוי מקבל מסירה. והמדד הכי יפה: כמה מהר רצים להקים שחקן שנפל. אתמול זה קרה הרבה, ואף אחד לא נשאר יותר משתי שניות בלי יד מסייעת. ככה זה כשנהנים.