הסיוט האמריקני

אחרי שסרביה מצאה את עצמה במשחקי הדירוג האפרוריים בעקבות ההפסד המפתיע לארגנטינה, אתמול הגיע תורה של ארה"ב, שנכנעה לצרפת, להתמודד עם מבוכת ההדחה. אוסטרליה לעומתן תהיה בחצי הגמר אחרי שסיימה את המסע המופלא של צ'כיה באליפות העולם.

סוף ידוע מראש

זו היתה ההפתעה הכי צפויה בעולם. נבחרת צרפת זכתה בכבוד להתהדר בקרקפת אמריקנית על מותניה, וגם אם הנבחרת של גרג פופוביץ' היתה פחות איכותית, זה עדיין מרגש לראות נציגים של אימפריה נופלים. ההבנה שלארה"ב במתכונת זו יש תאריך תפוגה, היתה ברורה מרגע שנסגר הסגל הסופי, ואתמול קיבלנו תשובה על השאלה מי תהיה זו שתבחר את התאריך לשלוח את היאנקים הביתה. אז הצרפתים בחרו ב־11 בספטמבר, ברגישות של גבינת קממבר עם 79:89.

צריך להודות בכך שאם הצרפתים לא היו עושים את העבודה, היו אלה האוסטרלים, הספרדים או הארגנטינאים שהיו עושים אותה (או הסרבים שהודחו). אתמול זה היה משחק בין שתי קבוצות אן.בי.אי, והאיכותית יותר ניצחה. הכדורסל הבינלאומי כבר עשה כברת דרך ארוכה מדי, כדי שחבורת ברירת מחדל אמריקנית תאיים עליו.

רודי גובר בתצוגה הירואית, ושאר חבריו בטריקולור הראו שלא צריכים קבוצה ביורוליג (למרות שצרפת קיבלה נציגה השנה) כדי להיות כוח משמעותי בכדורסל העולמי. ההתקדמות של הכדורסל הבינלאומי כבר הגיעה אל סופו של משחק האולסטאר של האן.בי.אי ואף חצתה אותו בכמה מקרים, ואם האמריקנים לא ידאגו להביא כמות מספיקה של אולסטארים, בכל הגדלים והמידות, עם רעב אמיתי לתארים, זה ייגמר בבכי. ואין בכי גדול יותר ממשחקי הדירוג של מקומות 8-5, שם יפגשו היום את סרביה ויוכלו לבכות יחד איתם.

לאומה אמריקנית, שעדיין מנסה להבין את מהותו של תיקו אפס בכדורגל, ועדיין תוהה כיצד לאכול את השיפוט הליצני של פיב"א, אין עונש גדול יותר מלהתמודד על מיקומים שהמילה "אליפות" לא מופיעה בהם.

גינצבורג. סחט את הלימון // צילום: רויטרס

הכתם הגדול

האם הכישלון של ארה"ב יכתים את דש שרוולו של גרג פופוביץ'? נדמה שראוי שכך יקרה. אולי זה יכניס בו מעט ענווה, לפחות בתשובותיו לעיתונאים. אתה מאמן הרבה יותר טוב כשיש לך בסגל את לברון ג'יימס, סטף קרי, קיירי איירווינג ואנתוני דייויס, אבל מאמן גם נמדד ביכולותיו למצות פוטנציאל של סגל לא מושלם, ועל כן שיטת המשחק השבלונית ובחירת הסגל הבעייתית, נטולת הגבוהים, מבהירות שפופ כשל כישלון חרוץ.

לאורך כל האליפות הוא נראה כבוי ושבע, כמו אחד שראה כבר הכל, עשה הכל, ואין על מה להתעצבן, כאילו משלים עם ההדחה. הוא התנחמד והתסחבק עם מאמני היריבות, יש שיאמרו לו כל הכבוד על הנימוס, אבל זה נראה כמו ניסיון להיראות רב־תרבותי וקוסמופוליטי, כאילו מנסה להראות לעולם שלא כל אמריקה היא דונלד טראמפ שנוא נפשו.

אבל זו גישה שלא נאמנה לדנ"א של הכדורסל האמריקני שהורגל בדומיננטיות מוחלטת, התבדלות והתנשאות, זעם על שיפוט מגוחך ושליטה אבסולוטית, סטייל 'אם זה עשרים תעשו את זה שלושים', כשלנגד העיניים מטרה אחת: מקום ראשון. נדמה שבמשחקים האולימפיים מישהו אחר יצטרך לעשות את אמריקה גרייט אגאיין.

קולה. חבורת ברירת מחדל אמריקאית לא תפחיד אותו // צילום: Gettyimages

שמחים בחלקם

ננו גינזבורג סחט את הלימון הצ'כי שלו עד תומו, הרבה בזכות טורניר שיא של תומאס סטורנסקי. עם קרב ראוי שנתן אתמול בהפסד לאוסטרליה (82:70), הוא הולך בשמחה למקומות 8-5 וינסה להביא את הצ'כים למשחקים האולימפיים בטורניר שייערך ביולי 2020. גינזבורג הוכיח שבניגוד לפופוביץ', אפשר לעשות יותר עם פחות, כל עוד עושים זאת נכון.

האוסטרלים נכנסו ללב של רבים בזכות הקבוצתיות, השכל וג'ו אינגלס. עכשיו הם צריכים להיכנס לגמר, אבל הלב של הספרדים, שמחכים להם בחצי, הרבה יותר קשה משלהם.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות