מירזה טלטוביץ': "הגשמתי את כל החלומות שלי"

מירזה טלטוביץ' הוא אחד מגדולי קלעי השלשות בכדורסל האירופי בכל הזמנים. בשש שנותיו בבאסקוניה הוא נחשב לאחד הפורוורדים הטובים ביבשת, ומעמדה 4 קלע ביותר מ־40 אחוזים מחוץ לקשת בממוצע למשחק ביורוליג.

לאוהדי הכדורסל בישראל זכורים במיוחד הקרבות הגדולים שלו ושל הקבוצה הספרדית עם מכבי ת"א באותן שנים. "אני זוכר אולם מלא באוהדים נהדרים שתמיד עודדו את הקבוצה שלהם, לא משנה מה התוצאה", מספר טלטוביץ' בראיון מיוחד ל"ישראל היום" לקראת המשחק הערב בין קבוצתו לשעבר לצהובים. "הקהל הישראלי הוא קהל שמעריך כדורסל ואוהב את המועדון שלו, והיה ממש תענוג לשחק בפניהם".

האוהדים בישראל הרגישו שתמיד היית מתעלה במשחקים מול קבוצתם.

"אני אוהב כשיש לחץ מהיציע, וזה תמיד היה גורם לי לתת יותר. אני פשוט נהניתי לשחק בסביבה כזו, וכל המשחקים מול מכבי היו כאלה. זו היתה הרגשה נפלאה, ולעולם לא אשכח את האוהדים מישראל. אני אסיר תודה להם על כל מחיאות הכפיים והכבוד שהם רחשו לי".

היו לך כמה קרבות אישיים מול דיוויד בלו, שגם היה קלעי מעולה מעמדת הפורוורד.

"בלו הוא שחקן נהדר, קלעי מהטופ, שומר מעולה ומקצוען גדול. עם זאת, היה לו תפקיד אחד כפוי טובה - הוא היה צריך לשמור עלי", צוחק טלטוביץ'.

בבאסקוניה שיתפת פעולה עם ליאור אליהו, ואף זכיתם ביחד באליפות ספרד ב־2010. מה אתה זוכר מהתקופה איתו?

"אני זוכר שהוא חבר טוב יוצא מהכלל. היינו חברים טובים מאוד, והיתה לנו הבנה טובה גם על המגרש וגם מחוצה לו. היו לו כישורים מיוחדים, והוא היה שחקן גדול ואדם אפילו טוב יותר".

חלמת בהגנה? חטפת שלשה

כאמור, טלטוביץ', כיום בן 36, נחשב לאחד מקלעי השלשות המצטיינים ששיחקו באירופה. עוד לפני עידן סטף קרי, לפורוורד הבוסני הנפלא לא היתה בעיה של טווח. השארת אותו פנוי לשנייה וחטפת שלשה.

יש איזה סוד מיוחד שהופך שחקן לקלעי מצטיין?

"אין סוד מיוחד, מלבד עבודה ורק עבודה. אכן יש כישרון והוא חשוב, אבל אני לא היחיד שנולד עם כישרון. להרבה שחקנים יש את אותו כישרון, ובכל זאת כולנו שונים. אז פשוט עבודה, נכונות לוותר, והעובדה שאתה צריך להיות מרוכז במאה אחוז במה שאתה עושה. כדורסל זה החיים שלי. מאז שאני מכיר את עצמי אני משחק, מתאמן, וכך זה אפילו עד היום. זה פשוט משהו שאני אוהב, ואני חושב שהאהבה לספורט, של מה שאני עושה, היא בעצם סוד ההצלחה".

מי שחקן ההגנה שהיה לך הכי קשה לשחק מולו?

"היה לי הכי קשה מול פלורן פייטרוס. אני לא יכול לשכוח את הדו־קרב נגדו, כי כששיחקת נגדו היה לך ממש קשה לקבל הזדמנות טובה לקליעה".

"אין סיוע הולם לקבוצות בבוסניה"

בספטמבר 2018, בהיותו בן 33 בלבד, הודיע טלטוביץ' על פרישה ממשחק פעיל לאחר כמה עונות ב־NBA שבהן סבל מפציעות שהקשו עליו להמשיך בקריירה. כאחד הכוכבים הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל הבוסני, הוא קיבל מייד תפקיד בכיר באיגוד המקומי ובשנים האחרונות הוא משמש נשיא האיגוד ברוטציה עם בוריס ספסויביץ' (בימים אלה משמש טלטוביץ' סגן נשיא האיגוד כחלק מהרוטציה).

"בוסניה והרצגובינה תמיד היתה מדינה עם שחקני כדורסל מוכשרים, שהגיעו לתפקידים בולטים בכדורסל האירופי והשאירו חותם עמוק. עם זאת, ככל שעובר הזמן, קשה יותר ויותר לגדל שחקנים כי המועדונים אצלנו נותרו ללא תמיכה ראויה של המדינה. כיום להפוך לכדורסלן בבוסניה זה קשה פי 10 מאשר במדינות אחרות", מבקר טלטוביץ' את הנעשה במדינתו.

"אין אפילו קבוצת ספורט בוסנית אחת שיש לה סיוע הולם מהמדינה. כולנו שורדים, החל ממועדונים ועד אגודות, ובסיטואציה כזו כל תוצאה טובה - במיוחד זו של הנבחרות הלאומיות שלנו - היא מדע בדיוני. יש יחידים שרוצים לעזור, שעובדים קשה ויעזרו, אבל אין מערכת. למרות זאת, הספורט מצליח להתעלות מעל הכל. ספורטאים עושים מאמצים על־אנושיים ומצליחים להגיע לתוצאה, ואני מקווה שהעתיד הקרוב יהיה הרבה יותר מזהיר, כי הראינו שעם מינימום תנאים נוכל להגיע לתוצאות טובות. עם תנאים מתאימים, אני מאמין שהתוצאות יהיו טובות יותר".

בוא נדבר על אחד שכן הצליח לגדול בבוסניה – דז'נאן מוסא. הוא יצא לאן.בי.אי, אבל חזר מהר לאירופה. מה דעתך לגביו?

"דז'נאן כישרון גדול, שכבר עשה כמה דברים יפים בקריירה. הוא אולי הלך לאן.בי.אי מוקדם מדי ונכווה, אבל אני מאמין שהוא יחזור לארה"ב בקרוב כי הוא רק היה צריך יותר ניסיון ויותר משחקים כדי להתמודד עם שחקני אן.בי.אי. הוא ראה מה חסר לו ועכשיו הוא עובד על זה באירופה. עם הניסיון, הידע, האיכות והרצון העז שלו ללמוד, אני מאמין שנראה אותו שוב מכדרר שם. הוא חייב להיות סבלני וללכת צעד אחר צעד ומובטח לו עתיד מזהיר, כי יש לו תכונות של מנהיג וכל מה שצריך כדי להצליח".

לאחרונה חזרת לשחק בק"ק טורבינה מהליגה השנייה בבוסניה. מה גרם לך לעשות זאת?

"כילד עזבתי את ג'בלניצה בגיל 14. כל השנים אני אסיר תודה על כל מה שהמועדון עשה בשבילי, ותמיד היה חבל לי שמעולם לא שיחקתי בו בקבוצת הבוגרים. זה המועדון שבו עשיתי את צעדיי הראשונים בכדורסל, ולכן החלטתי לעזור עם הניסיון והידע שלי. בכך הגשמתי את חלום הילדות שלי, ואז הצלחתי להגשים עוד חלום - לשחק ביחד במשחק כדורסל רשמי עם בני בנג'מין (שמשחק בק"ק טורבינה; י"מ). עכשיו אני יכול להגיד שהגשמתי את כל החלומות שלי".

הקליעה שלך עדיין כפי שהיתה בעבר?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"אולי עדיף שתבוא לכאן ותראה בעצמך", הוא צוחק בסיום הראיון.