אנדי ואן וליט: "רוצים להביא משהו גדול להרצליה"

אנדי ואן וליט, פורוורד בני הרצליה, נולד באנטוורפן, בלגיה, והחל לשחק כדורסל בגיל 11. הוא היה חבר בכל נבחרות בלגיה הצעירות וכיום נמנה עם סגל הנבחרת הבוגרת.

כשהיה בן 18 עבר לארה"ב ושיחק ארבע עונות במכללות, בתחילה בוויסקונסין ולאחר מכן בוויליאם אנד מארי, שם סיים תואר בקינסיולוגיה ובמדעי הבריאות. בעונה שעברה שיחק בשיאולאי הליטאית ובקיץ האחרון הגיע לישראל. הוא נחשב לאחד השחקנים המוכשרים בכדורסל הבלגי והעונה יש לו ממוצעים של 12 נק', 5.3 ריב' ו־1.7 אס' למשחק בליגה.

איך אתה מסכם את החודשים הראשונים שלך בבני הרצליה?

"זה משהו שלא חוויתי לפני. יש פה אווירה משפחתית עם אנשים טובים. יש הרבה אנשים ואוהדים שדואגים לנו לכל דבר קטן ואני מרגיש שממש אוהבים אותנו. יש שתי נשים שדואגות לנו ואפילו מכינות לנו עוגות ליום ההולדת. הפיזיותרפיסטים, מאמן הכושר, מנהלי הקבוצה, המאמנים, כולם. חוויה מדהימה".

יש לך הרבה איכויות שאין לשחקנים גבוהים אחרים - קליעה, מסירה, כדרור. הבנת שבכדורסל המודרני צריך את כל זה כדי להצליח ברמות הגבוהות?

"כן, בהחלט. הבנתי שכל אספקט שאני מוסיף למשחק שלי הופך אותי למוערך יותר ולשווה יותר כשחקן. כשהייתי צעיר היה לי מאמן בשם לוק סמות', שעבד איתי והשקיע בי בכל האספקטים הללו. היה לי מזל לעבוד איתו, הוא שם אותי על המסלול של להבין מה צריך לעשות כדי להצליח בקריירה".

השנה יש שני שחקנים בלגים בליגה הישראלית ובעונה שעברה היה עוד אחד. יהיה טוב גם לבלגיה וגם לישראל אם המגמה תימשך?

"הליגה הישראלית היא ליגה טובה מאוד עם קבוצות טובות שמשחקות במפעלים האירופיים, ולכן טוב עבור שחקנים בלגים להגיע לפה, וגם טוב לליגה שמגיעים שחקנים טובים מבלגיה. זה עוזר לשני הצדדים".

עד כמה זה קשה לעזוב את הבית בגיל 18?

"אני הילד היחיד במשפחה, וזה קשה מאוד לעזוב את הבית בפעם הראשונה ולעבור למדינה אחרת. הימים הראשונים בארה"ב היו קשים מאוד כי תמיד גדלתי בבית עם ההורים והדאגה שלהם, אבל אני חושב שלאמא שלי זה היה אפילו קשה יותר להיות בלי הילד היחיד שלה בבית. עם זאת, זו היתה חוויה טובה, התבגרתי מהר, וזה עזר לי מאוד להתפתח ככדורסלן מקצועני".

יש לך פרויקטים נוספים מעבר לקריירה שלך ככדורסלן מקצועי?

"אין לי משהו עכשיו, אבל אני תמיד פתוח לעסקים. כדורסל הוא מדהים, אבל הקריירה קצרה ואני מנסה להכין את עצמי לחיים שאחרי הכדורסל, ולכן אני בודק כיוונים של שיווק ודברים נוספים שמעניינים אותי, כמובן לא על חשבון הכדורסל".

מה עניין אותך בקינסיולוגיה ובמדעי הבריאות?

"תמיד טוב להכיר את הגוף שלך ולהבין מה אתה יכול לעשות טוב יותר כדי לטפל בו. אלו דברים שמעניינים אותי ועוזרים לי במהלך הקריירה ככדורסלן. הרגשתי במכללות שאם אבין מה קורה עם הגוף ומה צריך זה יעזור לי, ואני שמח שבחרתי בזה".

מה החלום הגדול שלך?

"מבחינת כדורסל אני רוצה לשחק ביורוליג. זו תחרות מדהימה ששמתי לי למטרה, כי אני מרגיש שסגנון המשחק שלי מתאים לשם. מחוץ לכדורסל אני מקווה מאוד לעזור למשפחה שלי לחיות חיים טובים יותר ולהחזיר לאנשים שאני אוהב ונתנו לי הרבה".

מה הדבר שהכי מפחיד אותך בעולם?

"כרישים".

למה הכי התקשית להתרגל בישראל?

"לזה שהשבוע מתחיל ביום ראשון. באירופה ובארה"ב הכל סגור ביום ראשון ואילו פה הכל פתוח ודווקא משישי בשעות מוקדמות עד שבת הכל סגור. זה משהו שלקח לי זמן להתרגל אליו".

עם איזה ספורטאי היית רוצה לשבת לבירה?

"מוחמד עלי או קובי בראיינט. שני ספורטאי עילית, אבל מה שהיה מיוחד אצלם הוא מוסר העבודה, המסירות המנטלית, הטוטליות. הייתי שמח מאוד לשבת איתם, לשמוע על זה ולקבל קצת טיפים".

מה הדבר שאתה הכי אוהב לעשות חוץ מכדורסל?

"אני אוהב את הטבע, ללכת לפארקים של טבע, לנסוע למקומות חדשים, לחקור ובכלל ליהנות מהחיים".

ביום ראשון יש לכם חצי גמר הגביע. הרצליה לא זכתה בתואר מ־1995, אתה לפעמים עוצם את העיניים וחושב על הרגע שבו אתה זוכה בגביע?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"כולנו חולמים, אבל מה שמיוחד בקבוצה שלנו השנה זה שאנחנו צנועים ומסתכלים משחק אחרי משחק. מובן שאנחנו רוצים לזכות בגביע, אבל חולון קבוצה נהדרת ויהיה משחק קשה. יהיה נהדר להביא משהו גדול למועדון, לאוהדים ולכל האנשים שאוהבים אותנו. אני כבר לא יכול לחכות".