העיקר שאת שוב איתנו

1.זאת לא תקופה לחגיגות, וכך למעשה נראית החזרה של ליגת העל בכדורסל לפעילות , שבועיים לאחר המועד המתוכנן. מעבר להיעדר החגיגיות, גם הסדר נעדר מהג'אמפ בול של העונה.

השבוע, "מחזור הפתיחה", היה למעשה המחזור השלישי לפי לוח המשחקים המקורי, כשלמעשה מהמחזור הפותח שוחקו רק חצי מהמשחקים, כך שהמחזור יושלם אי שם בסוף דצמבר 2020 ובסוף ינואר 2021. בנוסף,אף אחת מארבע הגדולות לא שיחקה השבוע.

ועדיין, למרות כל הבלאגן והמגבלות, כולל חסרונו של הקהל ביציעים, מה שחשוב הוא שהרכבת יצאה מתחנה, גם אם ישראל היא אחת האחרונות באירופה שפותחת את העונה. למעשה, רק בגרמניה ובבלגיה עוד לא עשו זאת.

2.שלושת המשחקים שפתחו את העונה היו אפרוריים יחסית, למרות שגלבוע/גליל הרשימה עם ניצחון החוץ בעין שרה על עירוני נהריה (63:73).

ועדיין, היה מסקרן לצפות בקרב העולות בו הפועל חיפה ניצחה את בני הרצליה (79:80) במשחק החזרה שלה לליגת העל אחרי 20 שנה.

אימפריית העבר, שהתפרקה עם הכניסה לשנות ה-2000 וניסתה להישאר על המפה באמצעות איחודים, כמעט ונעלמה לחלוטין. לשמחתנו היא הצליחה לעשות קאמבק לבמה המרכזית ותוסיף לליגת העל מסורת, צבע ודרבי חיפאי. אין ספק, ליגת העל נזקקה להפועל חיפה לא פחות מאשר האדומים מהכרמל נזקקו לליגת העל.

3.והיה משחק נוסף, שהפגיש את הפועל אילת עם עירוני נס ציונה, כלמעשה, העונה רק התחילה והשתיים כבר הספיקו לערוך ביניהם מעין סדרת פלייאוף, כי הספיקו להיפגש כבר ארבע פעמים תוך חמישה שבועות (מעבר למשחק פתיחת העונה, הן נפגשו פעמיים בליגה הבלקנית ופעם נוספת בגביע ווינר).

רגלנד בדרך לסל של נס ציונה. תעודת הביטוח של אילת // צילום: יהודה בן יתח

נהוג לומר שקשה לנצח את אותה קבוצה פער אחר פעם, בטח תוך זמן קצר, אבל המקרה שלפנינו שונה - אילת ניצחה את כל ארבעת המפגשים, שלושה לאחר משחק צמוד והאחרון כבר היה חד צדדי.

למרות שאנו בתחילת העונה, ארבעה מפגשים כאלה מספיקים כדי להסיק מסקנות ראשוניות: באילת, תחת אריאל הלחמי, נבנה משהו מעניין, ועם הניסיון והרקורד של ג'ו רגלנד, יש לה תעודת ביטוח לכך.

לעומת זאת, בנס ציונה ניסו להדביק ארבעה זרים שלא היו בליגה וזה לא מתחבר. גם הקסם הקבוע של בראד גרינברג לא שם בינתיים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות