1. עד סוף אוקטובר יותם הלפרין לא חלם בכלל שיהיה מאמן. חודשיים לאחר מכן הוא מאמן הסיבוב, וסיפור הסיבוב הראשון בליגת העל.
יותם היה שחקן גדול אבל אחרי שפרש לא הלך לקריירת אימון והיה המנהל הספורטיבי של ירושלים. פתיחת העונה היתה גרועה ומשום מקום הוא ירד לקווים, לשמש גלגל הצלה זמני עד שימצאו מאמן אחרי פיטוריו של אורן עמיאל. מה שהיה זמני הפך לקבוע ומי יודע אולי הופך לקריירה ארוכה.
הוא החזיר את הקבוצה למסלול, ייצב אותה, הכניס בה סדר והבליט את העוצמות שלה. הוא הפסיד רק פעם אחת מאז מונה ב-10 משחקים. יותם הוליך את הקבוצה שלו לזכייה באליפות הסיבוב הראשון. את העונה האירופית שהייתה כבר גמורה הוא הצליח להציל ועם בואם של סולימאן בריימו (לפני מספר שבועות) וג׳ון אגבונו ירושלים יכולה להפוך עונה שנפתחה בצורה קטסטרופלית לעונה גדולה. עם המאמן הכי לא צפוי שיש.
2. הבחירה ברטין אובסוהאן לשחקן הסיבוב קלה. שילוב של טבלאות הסטטיסטיקה והתרומה הגדולה לקבוצה שהייתה הטובה ביותר בסיבוב.
כן רכז לא רכז, הקליעה מבחוץ יציבה או לא? יכול להוביל קבוצה בסדר גודל הזה? לא מעט שאלות נשאלו על הגארד הבלגי כשהצטרף להפועל ירושלים. התשובה חיובית עם כמה סימני קריאה. אורן עמיאל כבר לא בקבוצה, אבל התברר שהוא השאיר נדוניה נהדרת.
הנוכחות שלו במדדים הסטטיסטיים מרשימה ומוכיחה איזה סיבוב הוא נתן ואיך השתלט על הליגה. הרשימה ארוכה: הוא ראשון במדד (24.2), שני בקלעים עם 20 נקודות למשחק. חמישי באסיסטים (4.9). הוא מוביל את הליגה בנקודות לדקה עם 0.67, הוא מוביל בממוצע זריקות עונשין למשחק עם 8, רביעי באחוז לשלוש עם 49 ואולי הכי משקף: הוא מוביל את הליגה במדד הפלוס/מינוס עם פלוס 136. מישהו צריך עוד הוכחות?
3. הקבוצה המאכזבת של הסיבוב היא לא מכבי ראשל״צ שסיימה אחרונה עם שני ניצחונות בלבד. המאכזבת באה דווקא מהצמרת.
הכל ענין של רמת ציפיות ולכן מכבי ת״א נושאת בתואר הלא מחמיא. לא רק שהצהובים לא אלופי הסיבוב, היא סיימו במקום השלישי במרחק שני ניצחונות מהפועל ירושלים שנמצאת כאמור במקום הראשון. היא סיימה סיבוב עם קצת יותר מ-60 אחוז הצלחה. 4 הפסדים. תוסיפו לזה עוד שני ניצחונות בהארכה ותראו כמה מכבי הייתה קרובה לסיים סיבוב במאזן שלילי. כל זה בליגה שבלשון המעטה רמתה לא עלתה מהעונה שעברה. מי שאמר שאין קשר בין הליגה ליורוליג טעה בגדול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו