ג'סטין רובינסון (25, 2.06 מ'), בנו הצעיר של אגדת האן.בי.אי וחבר היכל התהילה דיוויד "האדמירל" רובינסון. ג'סטין שיחק חמש שנים במכללת דיוק הגדולה, תחת המאמן המעוטר מייק ששבסקי. בעונה שעברה יצא לראשונה לאירופה, והעמיד ממוצעים של 6.1 נק' ו־5 ריב' בליגה האדריאטית בפודגוריצה המונטנגרית.
לאחר מכן, שיחק בליגת הקיץ של האן.בי.אי במדי סן אנטוניו ספרס, קבוצתו לשעבר של אביו, לפני שחתם בספטמבר בעירוני רעננה. ממוצעיו בליגה הלאומית עומדים על 13.5 נק', 7 ריב' ו־2.5 חסימות (לא כולל המשחק אתמול מול מכבי אשדוד).
אז איך אתה מסכם את החודשים הראשונים שלך בישראל?
"זו הפעם ראשונה שלי כאן וזה מדהים, לא לקח לי הרבה זמן להתאים את עצמי. אני אוהב את החוף, והאוכל כאן מדהים. הכדורסל ברמה גבוהה עם ריגוש סביב לענף".
אוהדים רבים התלהבו מאוד כשראו את השם שלך בסגל סן אנטוניו בליגת הקיץ. איך זה לשחק בשביל קבוצה שבה אביך הוא אגדה?
"וואו, סן אנטוניו ספרס. עם זה גדלתי, המשפחה שלי והכל. ללבוש את הגופייה של סן אנטוניו עם השם רובינסון היתה חוויה מטורפת, ואני מקווה שלא בפעם האחרונה".
מה דעתך המקצועית על עתיד הקבוצה? בשנים האחרונות הם קצת פחות טובים ממה שהתרגלנו.
"הספרס פינקו את האוהדים שלהם הרבה שנים שזה טוב. כל שנה פלייאוף, משחקים גדולים ואליפויות. קשה לאוהדים להתרגל בשנים האחרונות, אבל אני חושב שהשנה יש שחקנים טובים מאוד ואני מתרגש לראות לאן זה יגיע. המאמנים עושים עבודה טובה ואני מרגיש שעם חבורת הצעירים המוכשרים שיש עכשיו צפוי לקבוצה עתיד טוב".
איך זה לגדול בבית של דיוויד רובינסון בסן אנטוניו? לא כל ילד בעולם גדל עם אבא כזה, ועוד בסביבה שמעריצה אותו.
"זאת שאלה קשה, כי זה הדבר היחיד שאני מכיר ואין לי משהו אחר להשוות אליו. נהניתי מאוד. ההורים שלי מדהימים, תמיד דאגו לנו ועודדו אותנו לעשות מה שאנחנו אוהבים. ספורט, מוזיקה, לימודים".
עד כמה הקבוצה היתה נוכחת בבית, או שהיתה הפרדה בין הכדורסל לחיי היומיום?
"היתה לנו הפרדה בריאה. אבא שלי דאג לנו מאוד, והיה לנו המון זמן משפחתי ועם חברים ואפשרות להתנתק מכדורסל. זה משהו שהמשפחה הקפידה עליו. אהבנו כדורסל וצפינו, אולי יותר מהאדם הממוצע, אבל זה פחות ממה שהיית חושב שיהיה".
זכורות לך חוויות מהמפגשים עם גרג פופוביץ' או עם טים דאנקן?
"הם כמו משפחה בשבילי. טים הוא כמו דוד שלי, הוא דאג לי ותמיד הוא בודק מה איתי כשאנחנו נפגשים, אפילו התאמנתי איתו. הספרס בנו קהילה נחמדה של החבר'ה ששיחקו שם הרבה שנים, ואנחנו כמו משפחה קטנה".
איך היחסים שלך עם פופוביץ'?
"אני אוהב את פופ. הוא אחד המאמנים הכי טובים במשחק הזה, ואדם מדהים ללמוד ממנו ולדבר איתו. הוא התייחס למשפחה שלי כמו למשפחה שלו ודאג לנו, אדם נהדר".
אביך אמר פעם בבית מי הסנטר שהיה לו הכי קשה לשחק נגדו?
"האמת שהוא לא דיבר על זה. באותן שנים היו הרבה סנטרים נהדרים וקשוחים שהוא שיחק נגדם. היי, אבל אל תשכח שגם להם היה עסק עם סנטר נהדר שלא עשה להם חיים קלים".
כילד, כמה ציפיות היו ממך או לחץ להיות שחקן כדורסל?
"לא היה לחץ מהמשפחה. ההורים לא דחפו אותנו לכדורסל, אלא אמרו לנו לעשות מה שאנחנו אוהבים. בחרתי בזה כי אני אוהב את זה. מבחוץ, כמובן, אנשים אמרו לי 'אה, אתה רובינסון מסן אנטוניו, אז אתה צריך להיות כדורסלן טוב', אבל לא משהו שקשה להתמודד איתו באופן מיוחד".
מה הטיפ הכי חשוב שקיבלת מאביך לקראת הקריירה המקצועית?
"איך להיות ספורטאי מקצועי מבחינה מנטלית. כולם אתלטים ומוכשרים, אבל היתרון המנטלי יכול לתת לך משהו נגד היריבים. זה הדבר הכי חשוב שלמדתי ממנו, ואני מנסה לעבוד ולפתח את זה".
מה אתה אוהב לעשות חוץ מכדורסל?
"אני מאוד אוהב מוזיקה ומנגן בגיטרה. זה התחביב הכי גדול שלי בזמנים שאני לא משחק כדורסל".
מה החלום הגדול שלך?
"לשחק באן.בי.אי".