צילום: רון אילן /לעמ

יו"ר איגוד הכדורסל: "הרגשתי את המוות מול העיניים"

"היה בלאגן גדול ומחסור בציוד" • "המצרים ישבו במקום גבוה ופשוט טבחו בנו" • "ראינו שורות ארוכות של גופות, התמונות לא יוצאות לי מהראש" • עמירם הלוי, יו"ר איגוד הכדורסל, משתף לראשונה בזיכרונות הקשים שלו ממלחמת יום הכיפורים: "אנשים היום לא יודעים מספיק"

צילום: רון אילן /לעמ

מלחמת יום הכיפורים תפסה את עמירם הלוי - אז מילואימניק בן 29 בגדוד 582 של הצנחנים, וכיום יו"ר איגוד הכדורסל - שבוע לאחר שהשלים 40 ימי מילואים מתישים של פינוי מוקשים בירושלים, באזור שבו נבנתה מאוחר יותר שכונת רמות.

בשעות הערב של יום כיפור הוא הוקפץ עם חבריו לבסיס. "היה בלאגן גדול", הוא מספר בשיחה עם "ישראל היום". "הרבה חבר'ה שכבר פרשו ממילואים באו כדי לסייע במלחמה, והיה חסר הרבה ציוד. בסוף התארגנו, עלינו על אוטובוסים ונסענו לגליל, כשברמה הכוח הסדיר של הצנחנים מנהל קרבות עקובים מדם עם השריון הסורי".

אחרי כמה ימים האלוף אריאל שרון אמר למפקדי הפלוגה לרדת לדרום, ובתוך זמן קצר הלוי וחבריו נקלעו לשני אירועים שעיצבו את המלחמה. "הגיע היום של צליחת התעלה. הגענו לצומת מרכזי שדרכו היתה אמורה להיות הצליחה. היה שם קרב גדול של השריון ושל סיירת שקד מול המצרים על הצומת. הרבה טנקים וכלי רכב שלנו נפגעו, ולא יכולנו להתקדם.

"אז אמרו לנו לפנות אחורה, והתברר שצריך כוחות בחווה הסינית. בדרך לחווה ראינו טנקים שלנו בוערים באש, אבל עדיין לא הבנו מה מחכה לנו. בסוף הצלחנו לעבור ולהתקדם. נסענו לשם בלילה, וכשהתחיל לעלות הבוקר אנחנו שמים לב שאנחנו חשופים למטווח ברווזים של המצרים, שישבו במקום גבוה יותר ופשוט טבחו בנו. זה היה הלילה הראשון בקרב על החווה. היו לנו לא מעט נפגעים, וגם אני הרגשתי את המוות מול העיניים.

קרדיט: יוסי גרינברג,

"באמצע הלחימה פגע פגז בזחל"ד שבו הייתי. הוא פגע בחלק התחתון של השרשרת, ולכן ירדנו ורצנו לתעלה בשולי הכביש. אחרי 30-20 שניות פגע בכלי פגז נוסף ושרף אותו לגמרי. אם לא היינו עוזבים בזמן - לא בטוח שהייתי פה לדבר איתך.

"נסוגנו חזרה לבסיס, וכשהגענו אמר הקמ"ן של הסדיר של הצנחנים שהם יוצאים לכיוון החווה. המג"ד שלנו ניסה להסביר שזו טעות גדולה ללכת ככה לשם, אבל הם לא הקשיבו. בערב הם הלכו, וחטפו שם עשרות הרוגים באותו קרב מפורסם.

"לא היה לנו זמן לנוח כי כבר באותו לילה צלחנו את התעלה. בדרך לשם עברנו דרך 'חצר המוות' וראינו שורות ארוכות של גופות, כשהשמיכות עם הנעליים מבצבצות. זו תמונה שלא יוצאת לי מהראש עד היום.

"אבל אין לך זמן לעצור ולעכל את מה שאתה רואה. המשכנו וחצינו את התעלה לצד השני תחת הפגזות כבדות. נלחמנו באזור איסמעיליה, השמדנו בסיסים נגד טילים באזור פאיד, והשתתפנו בעוד כמה קרבות. אחרי הפסקת האש בדרום חזרנו לרמת הגולן ונשארנו עד אפריל, ובסך הכל הייתי 197 ימים רצופים במילואים. התחלתי את המלחמה כסמל, וסיימתי את המלחמה כרס"ל כי המפקדים שלנו נהרגו - המ"פ נהרג והמ"מ נהרג. אז החבר'ה ביקשו שאנהל את הפלוגה או את מה שנשאר ממנה (כ־40 חיילים) עד ששלחו קצינים מחליפים".

"שלא נחווה את זה יותר"

הלוי, שסוחב איתו את זיכרונות המלחמה, לא מרבה לספר את שעבר עליו.

זו הפעם הראשונה שבה הוא משתף מחוויותיו האישיות שלא במסגרת משפחה וחברים קרובים, ולדבריו הוא עושה זאת כיוון ש"אנשים היום לא יודעים מספיק על המלחמה, ויש צורך לספר. מלחמה היא דבר נורא ואנשים לא מבינים עד כמה. יצאנו מהמצב הקשה שבו היינו רק בזכות החיילים הפשוטים שנלחמו עד טיפת הדם האחרונה.

"במהלך הקרבות סחבתי גופות של חברים שהכרתי במשך שנים, וחלקם הגדול היו אבות לילדים. אין מישהו שזה לא השפיע על חייו. זה נותן את אותותיו עד היום ומעצב לך את החיים. אני מקווה שלא נחווה את זה יותר".

סגירת המעגל בהונגריה

הקשר של הלוי עם הכדורסל החל עוד לפני המלחמה. ב־1963, בהיותו סטודנט לחינוך גופני במכללת וינגייט, הוזמן להשתתף בקורס שופטי כדורסל. עד 1980 שפט בכל הליגות, ולאחר שפרש משיפוט מונה לחבר בהנהלת איגוד הכדורסל ובוועדות השונות. במקביל שימש במשך שנים מנהל מחלקת הספורט בעמק יזרעאל ("יש היום מהעמק כ־50 קבוצות כדורסל שרשומות באיגוד, וזה גורם לי גאווה גדולה"), וב־2014 מונה ליו"ר האיגוד, תפקיד שבו הוא עובד עד היום.

הלוי. "מלחמה היא דבר נורא", צילום: אלן שיבר,

"אני רוצה לסיים בסיפור אישי", הוא מבקש, "לפני כמה שבועות נסענו להונגריה לטורניר 3X3 עם נבחרת ישראל, והיינו צריכים לשחק מול מצרים. בלילה לפני המשחק הודיעו המצרים שהם לא עולים לשחק. הפעלנו לחץ דרך האנשים הבכירים ביותר בפיב"א, והם הופיעו. כשהם עלו למגרש ואני ביציע, הרגשתי שיש פה סגירת מעגל מבחינתי".

 

כדאי להכירi