כשגוני יזרעאלי סיים את העונה האחרונה הוא לא העלה על דעתו לפרוש והיה בטוח שימשיך לשחק לפחות עוד עונה אחת. ואז יום אחד התקשר אליו אורן עמיאל ושאל אם ירצה להצטרף לצוות המקצועי החדש שנבנה בהפועל ירושלים. במשך כמה שבועות התלבט קשות עם עצמו, התייעץ עם המשפחה ובסופו של דבר קיבל החלטה לתלות את הנעליים אחרי 19 שנים כשחקן מקצועני ולהתמנות לעוזר מאמן בבירה.
"אני עוד לא מעכל שפרשתי", אומר יזרעאלי בראיון פרישה בלעדי ל"ישראל היום" וההתרגשות נשמעת בקולו, "היה קשה להיפרד מהמשחק והיו שבועיים-שלושה של תהליך עם עצמי והרבה דמעות. כן, בכיתי כל יום. לא ליד הילדים. אני עדיין לא מאמין שנפרדתי מהמשחק, מלשחק פיק-אנד-רול, לכוון אנשים, להרגיש את הקהל. לנצח, לצעוק ולשאוג. אין יום שזה לא חסר לי. יש כאלה שעוזבים ואומרים די מספיק אז אני 'די מספיק אבל לא מספיק', רוצה עוד, אבל הגוף אמר את שלו".
"רציתי להמשיך עוד עונה, אבל גופנית עם הפציעות היה מאוד קשה", הוא ממשיך, "ברגע שהתחלתי לדבר עם אורן וראיתי שדברים הולכים חיובי ואז עוד יום ועוד יום ולאט לאט מעכלים. אני מכיר את אורן הרבה שנים ותמיד אהבתי לדבר איתו על כדורסל וללמוד, ולכן כשהגיעה הצעה ממנו שקלתי אותה ברצינות. אם לא הייתה הצעה מירושלים אולי עוד הייתי משחק. אפילו לא כתבתי בפייסבוק שפרשתי כי אני אומר אולי אני עוד אחזור. כדורסל זה כל החיים שלי. הילד שלי צעק עלי כששמע שאני הולך להיות עוזר והתחיל לבכות, אז אמרתי לו שאני אעשה הפסקה שנה אחת ואחזור".
"ההתנהגות שלי לא ממקום רע"
יזרעאלי (36), מקיבוץ גבת, נשוי לנופר ואב לשני ילדים, ועכשיו בונה בית בקיבוץ. בשבועות האחרונים עבר לדירה ששכרה עבורו הקבוצה בירושלים ומתגורר שם לבדו, כי קשה להעביר את המשפחה ("שנת הקרבה קראנו לזה, לא יכולתי לסרב להצעה כזו, כי זאת הקריירה שאני רוצה").
הוא אחד השחקנים בעלי התשוקה הגדולה ביותר בכדורסל הישראלי ב-20 השנים האחרונות. מצד אחד עשור מוצלח מאוד (2007-2017) בו נבחר לתגלית העונה ומלך האסיסטים של העונה כבר בשנתו הראשונה בליגת העל, שתי אליפויות עם הפועל חולון והפועל גלבוע/גליל ודומיננטיות גדולה. מצד שני, אותה תשוקה הביאה אותו להתנגשות עם מאמנים, חברים לקבוצה ולא מעט בעיות משמעת. זכור במיוחד פסק זמן שהעביר במקומו של אבישי גורדון בהפועל גליל עליון.
"יש דברים שלא דיברתי עליהם במשך שנים ועכשיו זה הזמן", הוא אומר, "הכל בא מרצון אדיר לנצח וגם מאכפתיות שבתור הרכז צריך לדאוג שלכולם יהיה טוב ונוח במקום שלהם, וברור שלא ממקום רע. תמיד רציתי שהשחקנים שאיתי יצליחו ואם אני יודע שהפוטנציאל של שחקן מסוים הוא להגיע למקום גדול אז אעשה הכל כדי שזה יקרה. טאקר וסימונס בחולון, רנדל ופארגו שהייתי כל היום על האוזן שלו. לפעמים זה נראה רע לקהל ויכול להביא לחיכוכים, אבל זה ממקום של לעזור. בסוף הקשרים שלי עם השחקנים ששיחקתי איתם מדהימים. תשאל את כולם".
להעביר פסק זמן במקום המאמן לא פוגע בסמכות שלו?
"אני מודה שלפעמים דברים כאלה לא התאימו. היו מאמנים שנתנו לי והיו כאלה שלא. ואם לא נתנו לי, אז בגלל האופי שלי היו מצבים שזה לא היה בטיימינג הנכון ובגלל זה נוצרו חיכוכים. היום בתור מאמן אני חושב שכשיש לך שחקנים כאלה צריך לתת להם את הבמה, אבל כמובן שצריך לדעת למתן אותם. לא ידעתי תמיד למתן וזה גרם לפעמים לבעיות. החיים שלי היו יכולים להיות קלים יותר אם הייתי ממתן, אבל כשאתה צעיר ובטירוף אתה לא עוצר".
אתה מרוצה מהקריירה שהייתה לך?
"אני לא קופץ, לא קולע, לא מהיר, לא חזק, אבל הקבוצות שלי הצליחו, הגענו לפיינל פורים וזכיתי בשתי אליפויות והכי חשוב, הרגשתי דומיננטי בקבוצות שלי. שחקנים הקשיבו לי גם כצעיר וגם כמבוגר והייתי משמעותי בחדר הלבשה אז לא יכולתי לבקש יותר. כשאני מסתכל אחורה הייתי רוצה נבחרת, אולי לצאת לחו"ל, אבל בסוף אני מסתכל והייתה לי קריירה מטורפת".
הפריע לך שלא זומנת לנבחרת גם בשנות השיא שלך?
"תראה, היו אז הרבה שחקנים טובים בעמדות שלי - הלפרין, לימונד, טפירו, מקל, אוחיון וזה התפספס. זה הפריע לי כי אני מאוד תחרותי, אבל זה גם משהו מדרבן. אני תמיד אומר לשחקנים צעירים שדברים כאלה צריכים לדרבן אותך למקומות הנכונים. בעתודה עם אריק שיבק נופיתי אחרון לפני האליפות ובסוף הם זכו במדליית כסף. זה דירבן אותי לאורך כל הקריירה כששיחקתי נגד השחקנים האלה, זה משהו שלא אשכח לעולם".
היו לך הזדמנויות לצאת לחו"ל?
"היו דיבורים לפני שחתמתי בירושלים או אחרי שהייתי תגלית העונה בעפולה, אבל היו לי הצעות טובות בישראל אז נשארתי. בדיעבד כמובן שהייתי צריך לצאת ואם זה היה קורה היום ברור שהייתי הולך. אשמח להשלים את זה ולעבוד כמאמן בחו"ל. אני מדבר המון עם אורן, הוא עשה שנים מטורפות באירופה וכשהוא מספר על נימבורק אני עוצר הכל ומקשיב".
מה היית אומר היום לגוני יזרעאלי הילד שהתחיל לשחק כדורסל?
"הייתי אומר לו הרבה. הייתי אומר שהוא עושה דרך נכונה וטוב שהוא מעז לחלום כי הכישרון לא היה גדול ועבדתי קשה. כנראה שהייתי אומר לו לקחת דברים יותר בקלות".
"כל קבוצה צריכה את ה'גוני' שלה"
כבר בתור שחקן היה יזרעאלי סוג של מאמן על המגרש, ובשנים האחרונות ידע שזו תהיה הקריירה הבאה שלו. ב"עונת הקורונה" שימש כעוזר מאמן בהפועל חולון והעונה תהיה עונתו הראשונה המלאה כעוזר מאמן בהפועל ירושלים.
אתה לא חושב שצריך להתחיל מלמטה ולאמן קודם כל בנוער?
"באופן כללי אתה צודק, אבל היום בעולם שלנו יש קיצורי דרך, ואני לא יודע אם זה טוב או רע. אני עובד קשה 24 שעות, מאמן באופן אישי את השחקנים, נמצא שעות במגרש, רואה המון וידאו. אני תלמיד של המשחק ואלא יודע להגיד מה נכון ומה לא. בוא נראה לאן הדרך תוביל אותי. לבוא וללמוד מאחד כמו אורן זה טוב ואני בטוח שזה יקח אותי למקומות טובים, וגם יש לי פה הזדמנות ענקית לראות מבפנים איך עובד מועדון גדול ומקצועני כמו הפועל ירושלים עם ההשתתפות באירופה ועבודה עם זרים ברמות גבוהות. אתה לא מסרב להזדמנות כזו".
איזה סוג מאמן אתה הולך להיות?
"אני ווקאלי, זה ברור. מדבר ומכוון ואוהב לשלוט במשחק, אבל לא יותר מדי - אני עדיין צריך לעבוד על זה - מאמן של שחקנים, אפי בירנבוים כזה. להיות גם מאמן וגם סוג של חבר שלהם. הקשרים האישיים והידיעה של השחקנים שהמאמן יעזור להם בכל מה שצריך עוזרת לך ולקבוצה".
מה תעשה אם יהיו לך שחקנים כמוך?
"אני אשמח, אני אוהב שחקנים חכמים וקולניים. להגיד שהייתי רוצה שלושה כמוני? ברור שלא (הוא צוחק, י"מ), אבל אני חד משמעית חושב שכל קבוצה צריכה את ה'גוני' הזה. מקווה שאדע לתת להם את הבמה כשצריך, מתי כן ומתי לא".
תאמן השנה את אנתוני בנט, הבחירה מס' 1 בדראפט שעד עכשיו נכשל בקריירה. מה הדבר הראשון שתגיד לו?
"קודם כל אשאל אותו איך זה להיבחר מקום 1 בדראפט, תמיד סקרן אותי איך הדברים עובדים שם ואיך מתנהלים מול הכוכבים. יש לאנתוני הרבה מה להוכיח ולחזור לבמה וירושלים נתנה לו את זה. אעשה הכל כדי שזה יקרה. יש פה אתגר למערכת ולשחקן. אנחנו שומעים את הרעשים מסביב ויודעים שיש עבודה קשה לשני הצדדים".
מה דעתך על הקבוצה שבניתם?
"כולם אומרים איזה החתמות עשיתם, אבל אני חרדתי ויודע שיש הרבה עבודה כדי שזה יתחבר. אין הרבה זמן כי באוקטובר העונה כבר מתחילה. יש פוטנציאל גדול, אבל העסק צריך להתחבר. תבוא אליי בפברואר ולא אתבייש להגיד לך מה המטרות".
לסיום, גוני המאמן יזכה באליפות?
"הלוואי, עדיין לא מעז לחלום על זה".
