חלום היורוליג הפך לריאלי: המהפך שעשה סשה אוברדוביץ' בהפועל ירושלים

לפני שלוש שנים חוותה הפועל ירושלים את העונה הכי טובה שלה זה תקופה ארוכה, כשעל הקווים עמד אלכסנדר דז'יקיץ'. את 2026/2027 היא פתחה בצורה מושלמת עם מאזן 0:11 בליגה ובאירופה יחד, עם סשה אוברדוביץ' שמנצח על המקהלה. המשותף לשני המאמנים האלה - הם סרבים.

בבירה הבינו שכדי להשתדרג ולהגיע לשיאים חדשים לא צריך רק להגדיל את התקציב אלא גם להנחית פיגורה על הקווים, ואוברדוביץ' הוא האיש הנכון למשימה. כקבוצת יורוקאפ שרוצה לעלות מדרגה ליורוליג, היא היתה חייבת מאמן יורוליג, דמות דומיננטית עם ניסיון ורזומה ברמות הגבוהות, קליבר.

עוד לפני שהסתיימה העונה שעברה היא החתימה את הסרבי בן ה־57, שרק לפני 3.5 שנים הוביל את מונאקו לפיינל פור היורוליג. השכר בהתאם: 700 אלף דולר לעונה, סכום שמעולם לא שולם למאמן בהפועל ירושלים.

במשך השנים אוברדוביץ' בנה לעצמו רקורד משמעותי בכדורסל האירופי, וזכורות היטב 3.5 השנים בצרפת, שם לקח מועדון שרק הגיע ליורוליג והפך אותו לחלק מצמרת המפעל, כשבתקופה הזו, מעבר להופעה ההיסטורית בפיינל פור, הוא התקרב אליו עוד פעמיים - תסריט שהפועל ירושלים קונה עכשיו.

ביד רמה ומלטפת

כבר יותר מ־20 שנה שהוא על הקווים, ובירושלים קיבלו את הגרסה המתונה של אוברדוביץ', אחרי שנים ארוכות של קריירה סוערת. הוא עדיין קולני ותזזיתי, אבל אין להשוות זאת למה שהיה בעבר. ספק אם הגרסה הקודמת שלו היתה מצליחה להסתדר כמה שנים עם פרויקט אימון כמו מייק ג'יימס הדעתן, למשל, במונאקו. נדמה שזה אחד ההישגים הגדולים שלו, לנהל את הכוכב הגדול שידע לא מעט פיצוצים עם מאמניו בעבר.

תדמיתו של הסרבי נותרה קשוחה, אבל יש בה פנים נוספות ורכות יותר. הוא מאמן סמכותי שהולך על פי קווים נוקשים מאוד, אבל לא אחד שנכנס בשחקנים שלו או צועק עליהם כשיטה, למרות שכשצריך הוא מרים את קולו. ראינו את זה באחד המשחקים האחרונים, כשבמהלך פסק זמן ביקר קשות את חניכיו ומיד לאחר מכן הדברים השתנו על המגרש.

ביום־יום הוא קרוב מאוד לשחקנים, משוחח איתם וקשוב להם. זה הדדי, ועוזר לו שלא לבסס את האוטוריטה שלו על משטר קשוח בצורה מוגזמת. בדרך הזו הוא לקח את איתן בורג כפרויקט ונותן לו הרבה קרדיט, ובמקביל רועי הובר, שנדחק הצידה, הצהיר בראיון ל"היום" כי הוא מבין את דרישותיו של המאמן ואין בכוונתו לעזוב.

אוברדוביץ' הביא איתו עוזר מאמן סרבי, בוריס פטה, ודאג להשאיר את אלו מהעונות הקודמות, תיאודורס ינאקופולוס ושי אולארצ'יק. למרות הצוות הרחב שלצידו, הוא עדיין השליט הבלעדי, מאמן ריכוזי שיורד לפרטים הקטנים ביותר - מבניית הקבוצה ועד הצד האופרטיבי ידו בכל. הוא זה שהעביר את אימוני הקבוצה ממלחה לארנה, כי שם התנאים טובים יותר.

בצד המקצועי יש לו קווים ברורים, והראשון והבלתי מתפשר מבחינתו הוא ההתבססות על הגנה. הוא הפך אותה לחבורה קשוחה, אגרסיבית, מחוברת וחסרת אגו. בזמן שהיא חסרה את כוכבה הגדול, ג'ארד הארפר הפצוע, והיא לא מתוחכמת יותר מדי בצד ההתקפי, היא מציגה את ההגנה הכי טובה בליגת העל וביורוקאפ, כשבאירופה היא סופגת בממוצע רק 73.5 נקודות. השיא בארץ היה כשהשאירה את הפועל תל אביב, בדרייב אין, על 60 נקודות.

קשר מצוין עם הבעלים

הסיבה המרכזית להצלחה של הפועל ירושלים מפתיחת העונה היא הבנייה המעניינת של הקבוצה על ידי אוברדוביץ' סביב כישרון־על שעד הקיץ כלל לא שיחק באירופה - קני לופטון ג'וניור. זו הייתה בחירה לא שגרתית שהתבררה כהברקה. יחד איתו יש בבירה חבורה איכותית, מאוזנת וקבוצתית, עם אוריינטציה הגנתית. "קבוצה בריאה", הגדירו זאת בירושלים.

הניסיון העצום של הסרבי הוא הבסיס לההערכה הרבה לעבודתו. איכותו נמדדת גם ביכולת להתמודד עם קשיים, ואחד גדול נפל עליו - הפציעה של הארפר. ועדיין, גם בלי הסופרסטאר הוא רושם פתיחת עונה מושלמת, כי ידע לעשות את ההתאמות הנכונות כדי שהקבוצה תרוץ היטב. תחשבו מה יכול לקרות כשהארפר יחזור למגרשים.

איש התקשורת ואוהד הפועל ירושלים, רמי מנדל, המכיר היטב את הכדורסל הסרבי, מסביר את סוד ההצלחה של אוברדוביץ': "לפני השחקנים עומד מאמן עם טייטל של 'מאמן יורוליג', וזה אומר הרבה. אף אחד לא מערער עליו. הוא הביא את השחקנים - והם נלחמים עבורו. הם אוהבים לשחק עבורו. הוא קשוח, אבל גם אבא טוב של השחקנים, גם אם לפעמים הוא צועק ואפילו מקלל. השחקנים מקבלים זאת ונותנים עבורו הכל".

מנדל גם נותן דוגמה לשליטה של המאמן: "הוא הביא את לורנזו בראון, עם השם הגדול ושכר של 700 אלף דולר. שחקנים יכלו לא לקבל אותו, אבל מה שקורה זה ההפך, הוא התקבל בצורה נהדרת. האימונים מאוד מסודרים, אין בהם מקום לטעויות. יש לו גם קשר מצוין וקרוב עם הבעלים מתן אדלסון ועם גל מקל".

מה התגובות בבלגרד על הבחירה וההצלחה שלו בירושלים?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"לא מופתעים, בגלל הכסף הגדול והרצון הגדול שלו להצליח. אוברדוביץ' אהוד בבלגרד, בטח אצל אוהדי הכוכב האדום, אבל את ההישגים הגדולים הוא עשה דווקא מחוץ לסרביה".