בעוד שני חלונות, שהם ארבעה משחקים, אריאל בית הלחמי יסיים את דרכו כמאמן נבחרת ישראל בכדורסל לאחר שלוש שנים. אף אחד לא מופתע. הקמפיין העגום של הנבחרת, שאיבדה סיכוי לעלות למונדובאסקט כבר בשלב מוקדם, יגרום לו לשלם במשרתו.
הקמפיין היה כל כך גרוע שהנבחרת איבדה סיכוי קצת אחרי מחצית הדרך. הוא היה כל כך רע שישראל ניצחה בו רק את קפריסין החלשה וב-5 מ-6 הפסדים ההפרש היה דו ספרתי. כישלון מקצועי גדול ולא יעזרו כל הדיבורים על חיסרון של שחקנים.
כבר בסיום החלון הקודם בסוף אוגוסט המגמה הייתה ברורה. ברגע שהאיגוד הוציא הודעה: "אין בכוונתנו לייפות את המציאות או לחפש תירוצים", היה ברור שבית הלחמי סיים את תפקידו. השאלה הייתה רק באיזו צורה זה ייעשה.
בית הלחמי הקדים את האיגוד
בית הלחמי הבין את כיוון הרוח והחליט לעשות את זה בעצמו. הוא למעשה הוציא את הערמונים מהאש לאיגוד הכדורסל. המאמן הודיע על החלטתו כשיש עוד שני חלונות ובאיגוד נהגו כלפיו בכבוד רב. היו"ר עמוס פרישמן פרגן: "יש לו זכויות רבות בפעילות האיגוד", והוא נשאר בתפקיד המנהל המקצועי של הנבחרות הצעירות.
הצעד של בית הלחמי הקדים את הצעד של איגוד הכדורסל שהיה מגיע בכל מקרה. הכישלון המקצועי הצורב לא היה יכול לעבור לסדר היום. מינויו של בית הלחמי התקבל מראש בטבעיות - כי היה מאמן הנבחרות הצעירות המצליח ביותר שהיה לאיגוד - אך גם בחשדנות.
איש לא חתם באמת שהוא אכן מתאים לנבחרת הלאומית. בפועל התברר שמה שהיה טוב לנבחרות הצעירות לא הספיק לנבחרת הבוגרת. בית הלחמי משאיר אחריו רק הישג אחד גדול - הניצחון על צרפת ביורובאסקט בקיץ שעבר. מעבר לכך לא הייתה לו השפעה אמיתית.
בעיות הסגל אינן תירוצים
היו למאמן נסיבות מקלות. ביורובאסקט הוא הופיע בהרכב מלא, אבל בחלונות סגל השחקנים היה רחוק מזה. עם זאת, המאמן לא הצליח להפיק את המקסימום גם מהסגלים החסרים שהיו לו. הדיון המרכזי הוסט מהיכולת של הנבחרת למי שלא הגיע והסתיר לא מעט כשלים.
היה הרבה עיסוק בספינולוגיה. לא אהבתי את הקולות שיצאו ממחנה הנבחרת אחרי ההפסדים בחלון האחרון ששמו את כל האחריות על אלה שלא באו. גם בסגל ההוא הנבחרת הייתה צריכה להיראות טוב יותר מקצועית וגם מחויבת יותר. זה לא קרה והאחריות היא קודם כל של המאמן.
מעבר לחוסר ההצלחה על הפרקט, בית הלחמי לא הבין את משמעות הקול שלו כמאמן לאומי. הוא העדיף לא פעם להישאר מחוץ לאור הזרקורים וזה לא עובד ככה. מאמן נבחרת צריך להיות לפעמים קשה, נוקשה ורועש.
במקרים כאלה המאמן הוא הראשון שמשלם את המחיר, למרות שבמקרה הנוכחי דרוש בדק בית רציני על כל המרכיבים שעוטפים את נבחרת ישראל.
הבעיות לא מסתיימות על הקווים
הכישלון הוא לא פרטי של בית הלחמי, ואם זה ייגמר רק בהחלפת המאמן לא עשינו כלום. צריך חריש עמוק קודם כל בנושא ההגעה והמחויבות של שחקנים למדים הלאומיים ובעיקר העלאת קרנה של הנבחרת שנמצא עכשיו בשפל גדול.
בית הלחמי? הוא לא משאיר מורשת מתקופת היותו מאמן לאומי, אבל זכויותיו יישמרו. הוא בכיר מאמני הנבחרות הצעירות עם שתי זכיות רצופות עם נבחרת העתודה באליפות אירופה. את זה אי אפשר לקחת ממנו.
