השנה החדשה תהיה בסימן של התחלה חדשה גם לאחד המאמנים הבכירים בכדורסל הישראלי, דני פרנקו. אחרי 30 שנה על הקווים, בהן עבר בעשר קבוצות, כולל שלוש מהבכירות בארץ, הוא יוצא הקיץ לראשונה לחו"ל, ויאמן את שלאסק ורוצלאב, שתשחק ביורוקאפ.
פרנקו בן ה-52, שהתרחק בשנה האחרונה מאור הזרקורים, שובר כעת שתיקה בראיון בלעדי ל"היום" ומדבר תחילה על המעבר לפולין: "התחושות טובות מאוד לקראת העונה החדשה. היו לי בעבר מחשבות על לצאת לעבוד מחוץ לישראל, אבל הרבה דברים עברו על המדינה שלנו בשנים האחרונות וזה תמיד הפך לסיפור מורכב. כשיש לך משפחה, לא קל לעקור את כולם".
ובכל זאת, אמרת כן להצעה מפולין.
"בעונה האחרונה היה לי חופש שנתן לי לעשות קצת סדר, לנתח דברים שעשיתי, למלא מצברים, וכשהגיעה ההצעה הזו הרגשתי שזה בדיוק האתגר שחיפשתי: להגיע למועדון אירופי עם היסטוריה מפוארת, לצאת מאזור הנוחות של הליגה הישראלית ולנסות לבנות משהו חדש. זה החזיר לי את האש לעיניים, ואני מאוד אוהב שקיבלתי את ההחלטה הזאת, זה משמח אותי".
מה עשה את ההבדל וגרם לך להיענות לפנייה של ורוצלאב?
"זה הכל עניין של תזמון. אני מאוד אוהב את הכדורסל בארץ. לא אימנתי סתם קבוצות. במבט של עשור אחורה, הייתי בהפועל ירושלים, הפועל תל אביב, גיחה לעונה וחצי בעירוני נהריה ואז חזרתי להפועל חולון. אלה קבוצות סוחפות מהטופ של הכדורסל בארץ.
"בסוף ההתלבטות הייתה בין להתחיל דרך חדשה בחו"ל או להישאר בארץ. מה שקשר אותי לארץ לאורך השנים הם במידה רבה הילדים, המשפחה, שבאה עכשיו הרבה לבקר וזה חשוב וכיף לי להיות פה איתם. בלעדיהם קצת יותר קשה, געגועים, אבל הם ילוו אותי לא מעט לאורך השנה".
איך ההתרשמות שלך מוורוצלאב?
"זו עיר מדהימה, יפהפייה, הכי טובה בפולין כיום. אתה נמצא במרחק שלוש שעות מכל מקום ומרגיש במרכז אירופה".
פרנקו, שרצה קבוצה שמשחקת במפעל אירופי, מספר: "לא חששתי מהאתגר כי אני מסתכל על זה קודם כל כחוויה. זה לא פשוט להיות מאמן זר. דיברתי עם לא מעט מאמנים ישראלים שעבדו באירופה וניסיתי לאסוף כמה שיותר אינפורמציה, כדי לדעת בדיוק לקראת מה אני הולך. זה נתן לי פרספקטיבה".
העדפת לשנות אווירה, למרות שהיו לך לאורך הקיץ הצעות מישראל.
"אלו כמה דברים ביחד. ההתנסות, הסקרנות, אולי גם לסמן וי על משהו שהיה לי בראש תקופה ארוכה. הכי נוח זה לקחת קבוצה בארץ ולנסות לקחת אותה הכי גבוה שאפשר, אבל הרגשתי שאם אצליח קצת להתנתק, לנשום אוויר אחר, ועוד בקבוצה שמשחקת במפעל אירופי בכיר, אז התחושה תהיה מאוד מהנה".
הסיום המר בהפועל חולון
תחושה פחות מהנה הייתה התבוסה הכואבת במיוחד להפועל ת"א, לפני תשעה חודשים, שהובילה לפרידה מהפועל חולון. פרנקו משתף לראשונה את מה שעבר עליו מאז: "היה לי הרבה מאוד זמן לחשבון נפש, לחשוב, לעשות סדר בראש ולנתח דברים שקרו, החלטות שהתקבלו, דברים שנאמרו. כדורסל זה לא עבודה בבנק, אנחנו כמאמנים מתעסקים במשהו שהוא מאוד דינמי.
"זו הייתה תקופה עם מחשבות על איך ממשיכים מכאן. בשלב מסוים היה לי ברור שרציתי לשנות כיוון, ללכת לקראת אתגר שלא התמודדתי איתו עד אותה נקודת זמן. כשראיתי את מפת הקבוצות בארץ, מה עומד פחות או יותר לקרות בכל קבוצה, הרגשתי שזה בהחלט הזמן הנכון לצאת החוצה".
איך היית מתאר את אותו הפסד קשה להפועל ת"א?
"זה היה ערב שהוא סיוט של כל מאמן, שחקן, איש הנהלה ובכלל של כל מי שעוסק בכדורסל. אין בעצם שום דרך לייפות את זה. זה היה ערב מאוד כואב, שהיה תוצאה של הרבה דברים. כל צעד שעשינו על המגרש לא עבד לנו באותו יום. במקרה ראיתי את המשחק הזה לפני כמה ימים, לראשונה מאז אותו ערב, וכל מה שהיריבה נגעה בו אז הפך לזהב. כמאמן קשה מאוד לקבל תבוסה כזאת, זה שורף לך בבטן, מבפנים.
"זה נשמע קלישאתי, אבל בסוף אתה לומד להתמודד עם רגעים כאלה לאורך הקריירה, ואתה לומד לצמוח מהם טוב יותר. משחק אחד, גרוע ככל שיהיה - והמשחק הזה היה מזעזע ברמות - לא מגדיר קריירה שלמה של שחקנים, או שלך כמאמן, בטח לא אחרי עשרות שנים על הקווים".
נפגעת מהדרך שבה הפועל חולון נפרדה ממך?
"הגעתי להפועל חולון עם ציפיות גבוהות מצד הקבוצה. באתי למקום עם ההיסטוריה הפרטית שלי, כילד שנולד בעיר וכמאמן שכבר עבד בקבוצה וזכה איתה בגביע המדינה. הציפיות שלי היו קודם כל מעצמי. זה מקום שקרוב לליבי, מועדון שאני מכיר את ההתנהלות בו, את הלחץ, את הדברים שבסך הכל היו חלק ממה שליווה אותי כל החיים. הרגשתי שהתוצאות שלנו לא רעות, היינו בין ארבע הראשונות כל הזמן והבטחנו שלב נוסף באירופה. בסוף, הישגיות היא היא כל הסיפור.
"לא רציתי שהדברים יתפתחו כמו שהתפתחו, אבל כשנוצר פער בציפיות מול ההנהלה, אז המאמן הוא זה שמשלם את המחיר, ככה זה מתנהל. אני חושב שמה שהפריע למערכת בעיקר זו התחושה שהעסק לא נדבק, הוא לא התחבר בקצב שהם ציפו. לא היה לנו את האיזון שידענו שאנחנו צריכים בתוך הקבוצה.
"השוק היה מורכב, הבנייה של הקבוצה הייתה קצת מורכבת ואני ידעתי מראש שזה עניין של סיבולת, זאת אומרת, שנצטרך לעשות שינויים. אני לא ידוע כמאמן שמחליף הרבה זרים תוך כדי עונה, וידעתי שהפעם זה צריך להיות אחרת, כי קרו דברים בכדורסל הגלובלי".
הזכרת את הצורך בסיבולת ובסבלנות. הן היו חסרות בחולון?
"במבחן הזמן, הדברים לא תמיד קורים איך שאתה מתכנן. תמיד הייתה לזה היתכנות, שיהיה פתיל קצר יותר, אבל היו כל מיני דיבורים. בזמן שדיברו על חיזוקי סגל, היו קצת פערים בתפיסה. בכל מקרה אין לי שום כוונה להיכנס לזה היום או להאשים אנשים אחרים.
"אני חושב שהמערכת בחולון ניסתה לעשות את הכי טוב שהיא יכולה, וגם אני, וזה לא צלח בנקודת הזמן ההיא. סיימנו ברוח טובה והם התנהלו במקצוענות עד הסוף. אני רק יכול לאחל להם בהצלחה. הפנים שלי קדימה, וגם שלהם. ההיסטוריה שלי עם הקבוצה, עם המועדון ועם העיר, אלו דברים שאי אפשר לשנות. תמיד יישאר לי מקום חם בלב, גם אם הקדנציה האחרונה שם הייתה פחות סימפטית מהאחרות".
שואף לאמן את נבחרת ישראל
פרנקו ידע כמובן גם ימים יפים, לא מעטים, לאורך הקריירה. מגיל 22 הוא על הקווים, תחילה כעוזר מאמן, אבל די מהר גם כמאמן ראשי. הוא מעוטר בשני תארים גדולים: גביע המדינה עם הפועל חולון ב-2009 ובאליפות עם הפועל ירושלים ב-2015 - מהבודדים לעשות זאת לא עם מכבי ת"א.
יש לך יעד או חלום שעדיין לא הגשמת בקריירה הארוכה שלך?
"אני מניח שיום אחד, כשיגיע תורי, ארצה לאמן את נבחרת ישראל. אני מאוד שמח שאריאל בית הלחמי קיבל את התפקיד, כי אני חושב שהוא עשה כברת דרך והביא הרבה כבוד לכדורסל הישראלי. אני מאחל לו ולשחקני הנבחרת בהצלחה. האמת היא שמהצד, תמיד הייתי רואה מאמן שסובל על הקווים, כי זה מאוד מורכב להיות מאמן נבחרת, אבל עדיין, אם תהיה לי אפשרות ארצה לעשות זאת. זה משהו שכל מאמן היה רוצה.
"בכל מקרה אני לא רודף אחרי זה. בכלל, אני לא אחד שרודף אחרי דברים בחיים. לא תשמע מאף אחד שאי פעם הזזתי אנשים הצידה עם המרפקים כדי להגיע למקומות מסוימים. אימנתי דרך כל שכבות הגילים עד למעלה. בכל מועדון שהייתי היה מעמד חשוב מאוד לשחקנים הישראלי ורבים מהם פרחו והצטיינו תחתיי, תמיד היה לי קשר קרוב מאוד עם השחקנים הישראלים.
"הייתי מאמן צעיר שהשתלם ועשה כל מה שהוא יכול כדי ללמוד מאנשי מקצוע מהרמה הכי גבוהה. אני אוהב את מה שאני עושה. זה תמיד מאתגר מחדש. בכל מקרה, אם תגיע ההזדמנות לאמן את הנבחרת, אין לי ספק שאדע לעשות את העבודה בצורה הטובה ביותר שאפשר. אם זה לא יגיע, לא תמצא אותי בוכה מתחת לאיזה עץ. אני מניח שכל דבר קורה מסיבה כלשהי, ומה שצריך לקרות בסוף קורה".
