ההתרחשויות והאירועים בקרב בעלי המניות של מועדון הכדורסל מכבי תל אביב העלו על נס את זכות הסירוב הראשונה (Right of First Refusal). נדמה כי בקרב אוהדי מכבי ת"א, ואולי גם אצל אחרים, נפתח ליין הימורים בשאלה האם בעל מניות זה או אחר יממש את זכות הסירוב שלו נוכח עסקאות למכירת חלקים במועדון.
הרבה נאמר ונכתב בנושא, ולא בטוח שהכול נכון ומדויק, בין היתר משום שהסכם בעלי המניות, שבו מעוגנת זכות הסירוב, הוא הסכם חסוי שאינו חשוף לציבור.
הסכם בעלי מניות הוא הסכם הנחתם בין בעלי המניות בחברה, כולם או חלקם, ולעיתים גם החברה עצמה צד לו. מטרת ההסכם היא להסדיר את אופן ניהול החברה, מינוי נושאי המשרה בה, השקעות בחברה ומנגנוני דילול במקרה שבו מי מבעלי המניות אינו משקיע, זכויות בעלי מניות מיעוט, כגון זכות וטו, אופן קבלת ההחלטות ומדיניות חלוקת הדיבידנדים.
ההסבר המשפטי בנושא העברת המניות
הפרק שמעניין אותנו בהקשר לסוגיית הבעלות במכבי ת"א הוא הפרק שכותרתו "עבירות מניות". פרק זה מסדיר את ההוראות החלות במקרים שבהם בעל מניות אחד או יותר מעוניין למכור את מניותיו לצד שלישי שאינו בעל מניות בחברה, ולעיתים גם במכירה בין בעלי המניות הקיימים בחברה, אשר הם צד להסכם בעלי המניות.
בפרק זה נוכל למצוא את זכות הסירוב המפורסמת, שעליה ארחיב בהמשך, את זכות ההצטרפות (Tag Along) ואת זכות הגרירה (Drag Along). מפאת קוצר היריעה, ארחיב רק על הוראת זכות הסירוב. זכות הסירוב הראשונה נועדה, בראש ובראשונה, לאפשר לבעל מניות קיים למנוע את כניסתו של צד שלישי כבעל מניות בחברה.
זכות הסירוב, ברמה הפשטנית ביותר, מעניקה לבעל מניות קיים בחברה, בנסיבות של מכירת מניות על ידי מי מבעלי המניות האחרים, את האפשרות למנוע את כניסתו של הצד השלישי לחברה, ובמילים אחרות, להימנע משותפות עם אדם שאינו מעוניין להיות שותף עמו.
במקרה של מכירה בין בעלי המניות הקיימים בחברה, כלומר כאשר בעל מניות אחד מוכר את מניותיו לבעל מניות אחר בחברה, אין אמנם אדם חדש בתמונה, אך חל שינוי במאזן הכוחות הפנימי בין בעלי המניות. לדוגמה, בעל מניות מיעוט עשוי להפוך לבעל מניות רוב. הפעלת זכות הסירוב במקרה כזה עשויה לאפשר לבעל המניות המממש לשמור על חלקו היחסי בחברה.
כללי היסוד בהפעלת זכות הסירוב
אופן הפעלת זכות הסירוב על ידי בעל מניות מבוסס על מספר כללי יסוד:
1. המימוש מבוסס על הסכם מחייב שנחתם בין הרוכש לבין בעל המניות המוכר. כלומר, בעל מניות המממש את זכות הסירוב מחליף למעשה את רוכש המניות המיועד ונכנס בנעליו בהסכם, מבחינת תנאי המכירה, ובדגש כמובן על המחיר.
יש לציין בהקשר זה כי הנחת המוצא היא שהמחיר שנקבע בין מוכר לקונה מרצון הוא מחיר השוק. עם זאת, לעיתים אינטרסים אחרים מניעים רוכש להציע מחיר הגבוה מהשווי הכלכלי של המניות הנמכרות. במקרה כזה, בעל המניות שעומדת לו הזכות לממש את זכות הסירוב יצטרך להחליט האם כדאי לו לממשה במחיר שלכאורה גבוה ממחיר השוק, בתמורה למניעת כניסתו של אותו רוכש כבעל מניות בחברה.
בהקשר זה היו שאמרו שמשפחת רקנאטי לעולם לא הייתה רוכשת את מניות פדרמן במכבי ב-50 מיליון דולר, אלמלא רצתה למנוע, גם בעבור מחיר יקר מאד, את כניסתו של אריק שטילמן כבעל מניות במכבי.
2. נגזרת של הנקודה הראשונה היא מועד מתן ההודעה לבעלי המניות על זכותם לממש את זכות הסירוב. המקובל בהקשר זה הוא שההודעה נמסרת עם חתימתו של הסכם מחייב בין הרוכש לבעל המניות המוכר. הדגש הוא על הסכם מחייב, שאף צד אינו יכול לסגת ממנו. כאשר נמסרת הודעה על העסקה הצפויה על ידי בעל המניות המוכר, עומד לרוב לרשות בעלי המניות האחרים פרק זמן של 30 עד 45 ימים להחליט אם ברצונם לממש את זכות הסירוב.
בהקשר זה עלו שתי סוגיות מעניינות במאבק השליטה במכבי תל אביב. הראשונה קשורה לעסקת רקנאטי-לוין: אחת הטענות של שטילמן הייתה שהעסקה בין רקנאטי לג'ייסון לוין נרקמה והוסכמה בטרם רקנאטי מסר את הודעת המימוש על מכירת המניות לשטילמן. לכן, לטענתו, רקנאטי הפר את חובתו למסור לבעלי המניות הודעה במועד על המכירה ללוין.
הסוגיה השנייה נוגעת לפרסום אודות מכירת מניות על ידי שמעון מזרחי ללוין - מכירה שממנה חזר בו לאחר שריצ'ארד דיץ' הודיע על מימוש זכות הסירוב. בהנחה שמכירה זו אכן הייתה והיא כפופה לזכות הסירוב, ניתן להניח כי דיץ' יטען שמזרחי לא היה רשאי לחזור בו מהמכירה נוכח הודעת המימוש של דיץ.
3. על מה חלה זכות הסירוב? ברמה הבסיסית ביותר, זכות הסירוב חלה על מכירת מניות החברה על ידי בעל המניות. אולם, מה קורה כאשר המניות מוחזקות באמצעות חברה ולא ישירות על ידי בעל המניות, האדם עצמו? במקרה של מכבי ראינו כי גם כאשר שטילמן רכש את מניותיה של פדנקו, החברה שבאמצעותה פדרמן החזיק במניות מכבי, הדבר היווה טריגר להפעלת זכות הסירוב על ידי רקנאטי.
מפרסומים שונים ניתן להבין כי הסכם בעלי המניות קובע, ככל הנראה, שמכירה "בקומה למעלה", אשר יש בה העברת שליטה, כמוה כמכירת מניות החברה, ולכן היא מאפשרת להפעיל זכות סירוב. נקודה מעניינת היא שזכות הסירוב הופעלה ביחס למלוא מניותיה של פדנקו במכבי ת"א, בעוד שהמכירה לשטילמן הייתה של 50% בלבד ממניות פדנקו.
כעת, לפי הפרסומים, קיימת כוונה של מזרחי, לאחר שמימש את זכות הסירוב בעצמו, למכור ללוין 49% ממניות החברה שבאמצעותה הוא מחזיק במניות מכבי. ניתן להעריך כי שיעור זה לא נקבע במקרה, שכן הוא מותיר בידיו של מזרחי את השליטה בחברה שבאמצעותה הוא מחזיק במניות מכבי, וזאת ככל הנראה כדי להימנע מאפשרות שדיץ' יפעיל זכות סירוב ביחס למכירה זו.
מי ינצח במאבק?
ומה עכשיו? הצדדים ילכו לבורר, שיידרש לבחון בקפידה את הוראות ההסכם ואת משמעותן. לא פחות חשוב מכך, הוא יידרש לבחון את כוונת הצדדים ואת תכליתן של הוראות זכות הסירוב במקרה דנן.
כך, לדוגמה, אם יסבור שהצדדים התכוונו לכך שזכות הסירוב תאפשר לכל בעל מניות החתום על ההסכם למנוע את כניסתו של צד שלישי לחברה, יידרשו מזרחי ומי שפועלים מטעמו להסביר מדוע כניסתו של לוין למועדון אפשרית בכל זאת, על אף שדיץ' הפעיל את זכות הסירוב במטרה מוצהרת למנוע את כניסתו.
ומה אני אומר? ברמה המשפטית, יהיה מעניין, ואפילו מרתק. אך כחובב מושבע של כדורסל, טוב יהיה אם הסאגה הזו תסתיים במהרה והעניין יחזור לפרקט, לכדור הכתום ולמאבקים מתחת לסלים.
אסף מסיקה, שותף במחלקה המסחרית בארנון, תדמור-לוי, ואוהד מכבי תל אביב מילדות
