מהמפגש האחרון שלי עם מיקי ברקוביץ' יצאתי עצוב ומהורהר. מהרגע שהלכנו כל אחד לדרכו, לא הפסקתי לחשוב עליו ימים שלמים. היה לי ברור מאותו רגע שאגדת הכדורסל הישראלי (והאירופי) כבר ממש אינו כתמול שלשום, שמצבו לא טוב.
אתמול חזינו בערוץ 12 בסרטו של ניב רסקין "הסוד של מיקי ברקוביץ'", שחשף את מצבו של הספורטאי הנערץ, מה שהחזיר אותי מייד לאותו מפגש שנגמר בצביטה בלב. השמועות על בריאותו התרוצצו כבר אז, קיוויתי שהכל אחרת, אבל ברגע שראיתי אותו מול העיניים הבנתי שהן נכונות. כל מה שנאמר ניכר בכל פעולה שלו, וזה עשה קווץ' חזק בלב. זה היה לפני שנתיים וחצי, בראיון מיוחד שערכתי עם תומר גבעתי לרגל יום הולדתו ה־70 של מ־י־ק־י. למרות כל הדיבורים, לא הייתי מוכן לזה.
לא אשכח את הרגע שבו הוא פסע לעברי. כבר כשעשה את הצעד הראשון, כדי ללחוץ את ידי, האמת המרה היכתה בי. משהו בצעד הזה היה נראה מאוד לא בטוח, כאילו הוא חושש שרגלו לא תנחת על קרקע בטוחה. הוא לא הזכיר את מיקי של העבר, ואת זה ראיתי גם במבט שהיה לו בעיניים.
שלא תבינו לא נכון, מיקי חייך באותו ראיון ונענה בשמחה לכל בקשות הצלמים שליוו אותנו, אבל ניכר היה שזה דורש ממנו מאמץ גדול, והעיניים שלו היו במקום אחר. סימן נוסף למצבו היה ההצטרפות של אשתו המסורה שלי לראיון - זו שליוותה אותו לאורך כל הקריירה, היתה שם כדי לשמור עליו.
כבר אי אפשר להסתיר
הראיון החגיגי - ואחד העצובים שעשיתי - נערך בהיכל הספורט ביד אליהו, המקום שבו מיקי עלה לגדולה במדי מכבי ת"א. איזה הבדל משמעותי היה בין הרגעים שבהם האגדה הגדולה הזו הרימה את היציעים לשמיים לבין מצבה הנוכחי. זה כבר לא היה מיקי הכל יכול, השחקן והאדם שתמיד שידר עוצמות אדירות.
במהלך הראיון הוא לא נשמע כמי שבוטח בעצמו, מי שהיה יכול תמיד לדקלם לך בעל פה כל פרט ופרט בקריירה שלו. ממיקי שהיה נהנה להיזכר בעיניים בורקות ברגעיו הגדולים בביטחון עצמי שהיה בשיאו, הוא הפך למי שרק מנסה להסתיר את האמת - זה היה בלתי אפשרי.
במאמץ רב הוא בכל זאת שחזר כמה מרגעי השיא, דיבר על הקשר שלו למכבי ואפילו הזכיר את הוריו ש"רצו שאני אהיה מהנדס, אבל אני הפכתי למהנדס על המגרש". זה היה אמור להיות ראיון רגיל, כזה שנועד לתת לו את הכבוד עם הגיעו ל־70, כבוד שאותו תומר ואני השתדלנו לתת לו ככל שיכולנו. הדיסוננס היה גדול, למשל כשבמהלך הדברים שאמר היה ניצוץ בעיניו - בכל זאת הכניסה להיכל ביד אליהו עשתה את שלה - אלא שמייד לאחר מכן הוא נעלם והחזיר אותנו למציאות.
כותרת אותו הראיון היתה: "המציאות עלתה על כל חלום". אין ציטוט טוב יותר מאשר זה כדי להגדיר את הכדורסלן הישראלי הכי גדול בכל הזמנים.
