אחרי מכבי תל אביב: התוכנית המפתיעה של איפה לונדברג

איפה לונדברג, הרכז הדני של מכבי תל אביב, העניק ראיון ל־Basketball Sphere במסגרת סדרת "When the Noise Stops", שבה השחקנים מדברים על החיים שמחוץ למגרש. לונדברג, שעבר במהלך הקריירה בשש מדינות שונות, התייחס בין היתר למעבר לישראל, לתקופה במכבי תל אביב ולתוכניות שלו ליום שבו יפרוש מכדורסל.

לונדברג סיפר כי לאחר שנים שבהן נאלץ לעבור ממדינה למדינה ולבנות מחדש את חייו בכל מקום, הוא מרגיש שכעת מצא יציבות מסוימת. "אני בהחלט מכיר את התחושה של הצורך להתארגן מחדש ולעבור ממקום למקום", אמר. "זה מאתגר, אבל אם אתה אדם שמסתגל, התהליך הופך קל יותר בכל פעם, כי אתה יודע מה לארוז ומה לא. אתה מתחיל להיות מודע יותר לדברים החיוניים שאתה צריך בחיים".

לדבריו, לצד הקושי במעברים, יש גם יתרונות משמעותיים לחיים במדינות שונות. "זה נותן לך נקודת מבט חיובית מאוד על מדינות ותרבויות אחרות, וזה משהו שאני והמשפחה שלי מאוד מעריכים. אנחנו זוכים לטייל בעולם ולהשתלב במקומות שונים. זה היה כיף. אבל עכשיו אני שמח שמצאנו מקום שבו יש לנו איזושהי יציבות, בתקווה, ושנהיה בו במשך חלק גדול יותר מהזמן".

"זה גובה מחיר מהנפש ומהגוף"

לונדברג נשאל גם על הלחץ המלווה את חייו של ספורטאי מקצועני במדינה זרה, והתשובה שלו הייתה רלוונטית במיוחד לחוויה שלו בשנים האחרונות. "הרבה אנשים לא מבינים את המשמעות האמיתית של להיות ספורטאי מקצועני, במיוחד במדינה זרה. יש לחץ נוסף, וזה טבעי", אמר. "אתה במדינה זרה, צריך לדאוג למשפחה שלך, ובכל פעם שאתה יוצא מהדלת מסתכלים עליך כעל כל דבר מלבד בן אדם רגיל, לטוב ולרע".

"זה גובה מחיר מהנפש ומהגוף", הוסיף לונדברג. "זו הסיבה שאני תמיד אומר שהחיים האלה לא מתאימים לכולם. אתה צריך להיות חזק מנטלית כדי לשמור על רמת חיים מסוימת. זה לא תמיד ורדים. בשלב מסוים בקריירה של כל ספורטאי מגיעה נקודת שבירה שבה אתה באמת מגלה ממה אתה עשוי. או שאתה קם וממשיך להילחם, או שזה ישבור אותך".

"ציפיתי לשריקות בוז בפרטיזן בלגרד"

בהתייחסות נוספת לקריירה שלו, לונדברג דיבר על המאמנים הגדולים שעבד איתם, בהם ז'ליקו אוברדוביץ', דימיטריס איטודיס ולוקה באנקה, וכן מונטי וויליאמס, והדגיש את החשיבות של עקביות.

"כדי להיות גדול בכדורסל, אתה צריך להיות עקבי, וזו כנראה אחת המשימות המאתגרות ביותר עבור כל ספורטאי מקצועני שרוצה להיות ברמה הגבוהה ביותר", אמר. "אני תמיד מנסה ללמוד. זו הסיבה שאני שואל את המאמנים שלי שאלות: איך אני יכול להשתפר? מה אתם רואים? אני תמיד רוצה להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי".

לונדברג התייחס גם לתקופה שלו בבלגרד וליחס שקיבל מאוהדי פרטיזן, לאחר שעזב את הקבוצה. "האהבה מהאוהדים בבלגרד היא הדדית. אני מעריך כל אוהד שהראה לי אהבה בתקופה שלי שם", אמר. "כשחזרתי לשחק שם לראשונה כיריב אחרי שהייתי שחקן פרטיזן, ציפיתי, באופן מוזר, לשריקות בוז. אבל היו רק מחיאות כפיים, צחוק וכל הדברים האלה. הערכתי את זה מאוד".

"יהיה כיף לשחק 3X3"

כשנשאל על העתיד הרחוק יותר ועל החיים אחרי הפרישה, לונדברג הבהיר שאין לו כוונה למהר לשם. "אולי כשאפרוש יום אחד יהיה כיף לשחק 3X3", אמר בחיוך. "אבל זה רחוק מאוד מעכשיו, אז בינתיים אני אמשיך לתמוך בתחרות ופשוט לצפות בה".

לונדברג, שגדל בקופנהגן, סיפר גם על הרצון שלו להשפיע על הדור הבא ולהעביר הלאה את מה שהוא עצמו קיבל מהכדורסל. "הדבר החשוב ביותר עבורי תמיד היה לעזור ולהעניק השראה לדורות הבאים. הכדורסל היה האהבה הראשונה שלי, והתשוקה בוערת בלב שלי כשאני צופה בו וכשאני משחק", אמר. "אם אני יכול להשפיע אפילו באחוז אחד על ילד או ילדה ולגרום להם להתחיל לשחק, אני שמח. מבחינתי זה אומר שעשיתי את העבודה שלי היטב".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ולונדברג אף התבדח כשנשאל מי יהיה הילד הבא שימשיך את הדרך שלו: "קודם כל, הילד הזה יהיה הבן שלי. אין לי ספק. אני צוחק. אני מקווה שזה יהיה הבן שלי, אבל נראה אם יהיה עוד אחד לפניו".