בשנה האחרונה ראיינתי לא מעט שחקני עבר, ובכל פעם השאלה על תהליך הפרישה הייתה נושא רגיש. זה תהליך מאוד קשה עבור ספורטאים שבבת אחת מתנתקים ממה שעשו מאז שהיו נערים. חלקם מתקשים להיפרד, חלקם מתנתקים לחלוטין מהמשחק, ומעטים עוברים את זה בצורה חלקה.
אלישי כדיר עשה קריירה מפוארת בליגת העל ונאלץ לפרוש כבר בגיל 33 בגלל פציעה. גם עבורו תהליך הפרידה מהמשחק היה קשה.
"אחרי שפרשתי הרגשתי מועקה שלא ידעתי כל כך איך להתמודד איתה", מספר כדיר בראיון מיוחד ל"היום", לא הרגשתי שפרשתי בגלל הראש כלומר עייפות מהמשחק, אלא בגלל הגוף. רציתי להמשיך לשחק, אבל הגוף לא אותת לי, אפשר להגיד שהוא צעק שאפסיק".
כדיר נשאר בענף ומשמש היום כעוזר מאמן בבני הרצליה: "פרשתי כשהרגשתי אני עדיין מאוד רעב לשחק. פרשתי בגיל 33 וזה עוד אחרי כמה שנים שנלחמתי עם הגוף שלי. רק היום כשאני כבר כמה שנים עוזר מאמן אני מתחיל להשלים עם זה שזה לא יחזור".
מה היא אותה מועקה שאתה מדבר עליה?
״הפרידה הייתה לי מאוד קשה, הרגשתי שמשהו מאוד חסר לי. זה קריירה של 17 שנים בליגת העל, אתה עושה אותו דבר מגיל צעיר. היה חסר לי הכל - קריאות העידוד, קריאות הבוז, שמחה, עצב. הכל מאוד אמוציונלי וביום בהיר אחד זה נקטע. רק עכשיו כשאני מאמן אני מתחיל לקבל את הסיפוק שלי בחזרה. אני מרגיש שזה ממלא אותי בחזרה".
ליו"ר הרצליה אלדד אקוניס (ואפשר להגיד גם המנהל המקצועי שלה), יש עין טובה לא רק לשחקנים, אלא גם למאמנים. כדיר מספר: "באותו זמן לא ידעתי מה יהיה הכיוון שלי בחיים, הייתי צריך לעכל את הסיטואציה. יש מצב שלא הייתי חוזר לכדורסל בלי הטלפון מאלדד. זה לא היה אז בתכנונים שלי. אני זוכר שאלדד התקשר וביקש שאפגש עם יהוא אורלנד כדי לבדוק אפשרות להיות עוזר מאמן. נפגשנו והיה חיבור טוב. ייתכן שהשיחה הזו מאקוניס שינתה לי כיוון בקריירה".
"שחקנים כמו ג'ימי קלארק פרצו אצלנו"
השבוע הודיעה הרצליה שכדיר ממשיך לעונה שלישית כעוזרו של אורלנד. לא בכל יום מאמן ועוזרו צועדים ביחד לעונה שלישית. "אני מאמין בהמשכיות", אומר כדיר, "הצוות שלנו עובד טוב וכיף לנו ביחד, אנחנו מאוד מחוברים. זו זכות להתחיל את הקריירה אצל יהוא, הוא נותן לך המון מקום להתבטא. החיבור ביננו היה מאוד מהיר. אני מאמין שהוא יגיע למקומות גבוהים. יש לו את הדרך המיוחדת שלו איך להביא את כולם להוציא את הכי טוב שיש להם. אני מאחל לו להגיע כמה רחוק שהוא יוכל".
הספסל של הרצליה לעתים סוער. אקוניס הדעתן אומר את שלו ותוך כדי משחק נוצרות סיטואציות מתוחות. "דווקא יהוא יותר רגוע באופי שלו ואני מאוד אמוציונלי", מודה כדיר, "לא צריך לקחת את זה למקומות לא נכונים. למדנו להכיר אחד את השני, נוצרה כימיה טובה ואנחנו יודעים להכיל אחד את השני. כל אחד מתעצבן בתורו וגם מרגיע בתורו. לראייה העסק עובד טוב ואנחנו יודעים להתגבר על מהמורות".
איך אתה מסכם את השנתיים האחרונות בהרצליה?
"בסך הכל היו לנו עונות טובות עם קצת פספוסים בסיום וטעם חמצמץ. כל עונה והסיפור שלה. הכדורסל שלנו הוא מהיר מאוד עם הרבה מאוד פוזשנים לפי ה-DNA של יהוא. אנחנו משחקים כדורסל יפה לעין. לא מעט שחקנים שלנו עשו קפיצת מדרגה כמו ג׳ימי קלארק, כריס סילבה, איתן בורג ושלו לוגשי. בסך הכל אנחנו רוצים להגיע הכי גבוה למרות שאין לנו את התקציב הכי גבוה. לכן חתמנו לעונה שלישית כדי לקפוץ עוד צעד".
ובכל זאת, הרצליה מתחילה עונה עם תקציב שלעתים הוא פחות מעשירית מהגדולות.
"זה לא רק הגדולות, ראה גם את העמק ונס ציונה עם תקציבים גדולים מאוד. כדורסל זה לא רק שמות ותקציב. זה החיבור בין האנשים. לזכותו של אלדד אקוניס הוא כמעט תמיד יודע ליצור קבוצות מצוינות בתקציבים לא גדולים".
"לא רציתי לשבת על הספסל במכבי תל אביב"
לכדיר שהיה פורוורד/סנטר הייתה קריירה שהוא יכול להתגאות בה. בגיל 22 הוא כבר היה אלוף המדינה (עם הפועל גלבוע/גליל) ושחקן העונה. בהמשך שיחק במכבי תל אביב והפועל ירושלים, שיחק בארבע אליפויות אירופה עם נבחרת ישראל ותמיד עשה מספרים טובים ותרם לקבוצות מנצחות.
אחרי האליפות הגיעה ההצעה שקשה לסרב לה ממכבי תל אביב, אך התקופה שלו שם הייתה רק של מספר חודשים. "עזבתי מהר כי רציתי לשחק בכל מחיר", נזכר כדיר בתקופה בצהוב, "לא הייתה לי סבלנות לשבת על הספסל, כך הייתי לאורך הקריירה לטוב ולרע".
לא היה עדיף להתאזר קצת בסבלנות?
“ביקשתי לעזוב (עבר למכבי חיפה) ואני לא מצטער על כך. אולי בסיטואציה אחרת הייתה לי יותר סבלנות, אולי זה לא היה הכי נכון והיה צריך לחכות לקבל את ההזדמנות ואולי להיות שם הרבה שנים. אז לא הרגשתי ככה ואני שלם עם הצעד שעשיתי".
עודד קטש הלך איתך לא מעט בקריירה. אימן אותך בגלבוע, בירושלים ובהפועל אילת.
״היום כשאני מאמן אני מבין את ההשפעה שלו. הוא עזר לי רבות ואני יכול להגיד שזכיתי לשחק תחתיו. המקום שבו הוא נמצא היום מגיע לו. הוא מאמן מעולה שמבין את המשחק ובעיקר יודע ללמד את מה שהוא מביא לפרקט".
איך אתה מסכם את קריירת המשחק?
"אני ילד שגדל ביבנה וזכה באליפות, נבחר לשחקן העונה ושיחק 10 שנים בנבחרת. באתי מלמטה והייתה לי קריירה טובה אבל אני בתחושה שיכולתי להשיג עוד. אולי עוד כמה שנים אני ארגיש יותר בנוח עם מה שהשגתי".
כשאני שואל את כדיר לסיכום האם יהפוך למאמן ראשי בעתיד הוא אומר: "זה עובר במחשבות. אני מרגיש יותר ויותר מוכן. עם זאת אני יכול להגיד שזה לא מעסיק אותי, אני מאמין בדרך ושכל דבר יגיע בזמנו. בינתיים אני לומד כל יום וחי את הרגע. יש לי את הרצון והתיאבון להישאר במקצוע, אני מאוד את הכדורסל ונשאבתי לזה בחזרה".
