ראיון מיוחד
"רציתי להישאר במכבי תל אביב, אבל היה להם תקציב מוגבל"
ריקי היקמן חושף מדוע עזב אחרי הזכייה ביורוליג: "הייתי חייב לדאוג קודם כל למשפחה שלי" • הוא חושף את הסוד של הקבוצה ההיא ("היחסים בין השחקנים") ונזכר בשיתוף הפעולה עם טייריס רייס: "הכי טוב ששיחקתי איתו" • ומתי לדעתו הצהובים יזכו שוב בתואר?
"זה היה אחד הימים הגדולים בחיי. היינו הפתעה, לא היינו פייבוריטים, אבל היינו קבוצה חזקה של אנשים. שיחקנו מצוין תחת לחץ". את הדברים האלה אומר ריקי היקמן, מגיבורי הזכייה האחרונה של מכבי תל אביב ביורוליג ב-2014, בראיון מיוחד ל"היום".
את היקמן אפשר בהחלט לכנות תגלית של מכבי. מדובר בשחקן שהתחיל את הקריירה האירופית שלו ברומניה ובפינלנד וההגעה לצהובים הייתה קפיצת מדרגה גדולה והפעם הראשונה ששיחק ביורוליג. הוא רשם שתי עונות טובות, אבל איזה הבדל היה ביניהן. ב-2012/13 מכבי איבדה את האליפות למכבי חיפה, עונה אחר כך היא זכתה ביורוליג.
היקמן בן ה-40 היה קומבו גארד קלאסי שיכול לשחק בשתי העמדות בחוץ - ליד הרכז או להוביל את המשחק בעצמו. הוא גם היה פקטור הגנתי חשוב, לא חיפש לגנוב את ההצגה ובמידה מסוימת היה אנטי כוכב. בעונה השנייה במכבי שיחק לצד טייריס רייס וההתאמה הזו הייתה מצוינת. היקמן השלים את רייס ונתן לו את הבמה להוביל.
הזכייה ביורוליג הביאה איתה את החשיפה הגדולה ועימה ההצעות הגדולות. רייס הלך לחימקי מוסקבה, היקמן עבר לפנרבחצ'ה ושיחק שנתיים תחת המאמן ז'ליקו אוברדוביץ' כולל הגעה נוספת לגמר היורוליג. לאחר מכן שיחק באולימפיה מילאנו וברוזה במברג, לפני שפרש בגיל 35 במדי טרייסטה.
היקמן גר בשארלוט ומתמקד במשפחה ובארבעת ילדיו. מאז הפרישה נשאר קשור לכדורסל, אימן שלוש שנים בהיי סקול וכיום הוא מפעיל מתחם שעוסק בפיתוח שחקנים. כשאני שואל אותו אם אין לו שאיפות אימון להמשך הוא אומר: "אני שואף לאמן בקולג' בעתיד, אבל עכשיו מה שחשוב עבורי זה להיות עם המשפחה שלי".
התחלת מלמטה ולקח לך כמה שנים להגיע ליורוליג.
"עבדתי קשה כדי להוכיח את עצמי כל קיץ. רציתי להיות כל הזמן יותר טוב, כל הזמן רציתי להוכיח את עצמי ולעבור לרמה הבאה. זה גם לקח לחיים: להיות סבלני ולעבוד קשה. זה לא תהליך קל, היו רגעים קשים, אבל כל הזמן דחפתי את עצמי והייתי רעב להצליח. לא קיבלתי שום דבר במתנה".
את עונת הזכייה ביורוליג התחלתם לא טוב. מה עשה את השינוי?
"אני חושב שהניצחון על מילאנו בפלייאוף עשה את השינוי, אז הבנו שיש לנו הזדמנות. דברים השתנו במהלך העונה עם שינוי הגישה. בהתחלה היו לנו פציעות והיינו צריכים זמן למצוא את הכימיה שלנו".
הייתה לך התאמה מצוינת עם רייס.
"אני חושב שהשילוב בינינו היה מושלם. כל אחד הביא את התכונות שלו וביחד השלמנו קו אחורי טוב וקשוח. טייריס הואהרכז הכי טוב ששיחקתי איתו".
והתייחסות שלך על המאמן דייוויד בלאט.
"בלאט זה דבר לא ייאמן. מאמן מצוין שלמעשה הוא הרבה יותר ממאמן. הוא כיבד מאוד את השחקנים שסמכו עליו לגמרי, הוא היה מנטור. אני זוכר שכשהבן שלי נולד הוא מאוד דאג לי ולמשפחה. כמו שאמרתי זה היה הרבה מעבר למאמן".
הייתם חבורה מאוד מגובשת שנמצאת בקשר עד היום.
"זו הייתה תקופה שאני אזכור תמיד. הסוד היה היחסים בין השחקנים, נשארנו כל הזמן ביחד ואף אחד לא האשים מישהו אחר. לא היינו שליליים, רק חיוביים. אתה יודע בקבוצות שלא הולך להן מאשימים את המאמן, מאשימים שחקנים. אצלנו זה לא היה, היינו חברים טובים".
למה לא נשארת במכבי אחרי הזכייה?
"רציתי להישאר, אבל הבנתי שאני צריך לשים את עצמי ואת המשפחה שלי לפני הכל. קיבלתי הצעה גבוהה מפנרבחצ'ה ולמכבי היו את המגבלות התקציביות שלהם. הייתי חייב לדאוג קודם כל למשפחה שלי".
אני לא נכנס למספרים, אבל הפער היה משמעותי.
"ההבדל בין שתי ההצעות היה גדול".
איך היה להתאמן תחת אוברדוביץ'?
"מאתגר, אבל למדתי ממנו המון. אין הרבה מאמנים כמוהו. הוא נותן לך כל כך הרבה ועובד על דקויות שלפעמים הרגשתי כמו בקולג'".
מאז הזכייה לפני 12 שנה מכבי לא הצליחה לעשות זאת שוב. יש לך הערכה למה?
"אני עוקב אחרי הקבוצה, היו שנים יותר טובות ופחות טובות. היורוליג התחזק מאוד עם תקציבים גדולים, מכיוון שלמכבי אין את התקציב הכי גבוה היא צריכה לבנות כימיה, להביא את השחקנים הנכונים ושהכל יהיה מושלם כדי שתוכל להתמודד על התואר.
"אם באים לידי ביטוי רק התקציבים, אז ברור שמכבי תהיה מאחור. מעבר לכך חייבים לזכור שמכבי כבר שלוש שנים לא משחקת בישראל, זה קשה מאוד. אני זוכר שהיתרון הגדול שלנו היה לשחק בתל אביב מול האוהדים הנהדרים של הקבוצה".
