נבחרות העתודה של ישראל הפכו בעשור האחרון למקור לגאווה עם רשימת הישגים גדולה במיוחד, ששמה את הכדורסל הישראלי על המפה פעם אחר פעם ונותנת במה לשחקן הישראלי. השנה יש ציפיות נמוכות יותר, בעיקר בעקבות היעדרו של עומר מאייר, אבל בסגל נמצאים שחקנים שישחקו ביחד קיץ רביעי ברציפות בתקווה שהכימיה תביא אותם למעלה.
השחקן הצעיר ביותר בסגל הוא גבריאל ארטמנקו, שיחגוג את יום הולדתו ה-19 בחודש הבא ושיחק בעונה האחרונה במכללת קלרנדון. הסנטר (2.06 מ') הפך לשם מוכר עבור חובבי הכדורסל ואוהדי מכבי תל אביב, כשהוביל את מחלקת הנוער הצהובה להישגים וגם זכה בתואר ה-MVP של ליגת העל לנוער בעונת 2024/25. בשבת הקרובה, הוא יפתח את הקמפיין החמישי שלו בנבחרות הצעירות עם אלופת אירופה לנבחרות עתודה.
"זה חלום של כל ילד להיות בנבחרת ישראל ולייצג את המדינה בחו"ל, כיף גדול", אמר ארטמנקו בראיון ל"היום" לקראת הטורניר. "זה מרגש להיות כל שנה עם אותם החבר'ה. המטרה שלנו זה להגיע כמה שיותר רחוק ומבחינתי, עם הצוות הזה והסגל הזה, אנחנו יכולים לשאוף למדליה".
"מקווה שהחלק שלי יהיה יותר גדול"
בקיץ שעבר, ארטמנקו היה חלק משתי נבחרות הנוער - זו שהגיעה למקום השביעי באליפות העולם עד גיל 19, בה קיבל פחות קרדיט, ובזו שהגיעה למקום ה-10 באליפות אירופה, שם היה השחקן המצטיין עם 11 נקודות ו-6.7 ריבאונדים בממוצע למשחק.
השנה, הוא הולך להתחרות פעם נוספת על עמדת הסנטר עם שחקנה של מכבי תל אביב, תמיר גולד, ועם ג'ול כארם, ששיחק בעונה שעברה ביוטה ואלי מליגת המכללות, כשגם צוות האימון השתנה והמאמן הראשי הוא אורן אהרוני, שמכיר אותו ממחלקת הנוער הצהובה.
"אני שנתון מתחת והייתי צעיר מכולם שם, אז יצא שלא קיבלתי יותר מדי קרדיט וזה בסדר, צריך גם לדעת ללמוד ולהסתגל לסיטואציה", סיפר על ההבדלים שחווה באותו הקיץ.
"זה לא משנה אם אתה משחק או לא משחק, צריך להיות מוכן בכל מצב. באליפות אירופה אני שמח שיצא בחלקי להיות חלק מאוד משמעותי. השנה בעתודה יש איתי עוד חבר'ה שהיו איתי באליפויות ואני מקווה שהחלק שלי יהיה יותר גדול".
נעלם מהרדאר של הכדורסל הישראלי
יש מחסור של ישראלים גבוהים בשנים האחרונות, אתה מרגיש יותר לחץ להצליח?
"אין לחץ מבחוץ. יש לי רצון להיות השחקן הכי טוב שאני יכול. זה תהליך שלוקח זמן לכל שחקן להגיע לרמה שהוא רוצה ולהוציא את המקסימום מעצמו. נכון שיש מחסור, אבל בשנתונים האחרונים יש יותר גבוהים מאשר באלו שהיו לפני".
בשנה האחרונה ארטמנקו נעלם מהרדאר של הכדורסל הישראלי. הוא יצא לקלרנדון, מכללה קהילתית בצפון טקסס, למרות שקיבל הצעות גם מהדיוויז'ן הבכיר במכללות: "רציתי ללכת למקום שאוכל יותר לשחק בו, להתפתח כשחקן ולשחק במגוון עמדות, משהו שיצא לי לעשות ואני שמח על ההזדמנות שניתנה לי שם. בעתיד אשמח לחזור ולשחק ברמה הגבוהה ביותר בקולג'ים".
מה ההבדל בין הכדורסל בדרג הבכיר לבין ג'וניור קולג', ששם שיחקת?
"זה עניין יותר פיזי ומנטלי. אתה נאבק עם שחקנים שעבורם זה עכשיו או לעולם לא, אנשים שבשבילם זה או כדורסל או כלום. אתה באמת חייב להילחם בהם על המקום שלך וזה מקשיח אותך. יצא לי להיות במשחקים ברמה הגבוהה, המשחק יותר איטי וטקטי. אצלנו זה היה יותר לרוץ ולזרוק, יותר מזכיר את כדורסל הנוער".
"חלמתי להיות שחקן יורוליג במכבי תל אביב"
מה הצלחת ללמוד על עצמך שם?
"הייתה שנת הסתגלות מעניינת שהייתה מאוד חשובה עבורי. האימונים עצמם מאוד קשים, גם מנטלית. אימונים ארוכים עם מאמנים שמחפשים לשבש אותך מנטלית ולבדוק מי אתה כשקשה, כשלא הולך. גיליתי גם על עצמי את מידת המחויבות שלי. פתאום יש לך בחירה אם להישאר בחדר ולשחק בפלייסטיישן או לעבוד, ואני העדפתי לעבוד על עצמי בחדר כושר ועל הפרקט".
ארטמנקו שיחק בהרצליה ועבר להפועל תל אביב בגילאי הקט סל, אבל את חמש השנים האחרונות של קריירת הנוער העביר בצהוב של תל אביב, איתה זכה בתואר כמעט בכל גיל: "המעבר למכבי הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי כשחקן נוער. כגבוה שצריך להתפתח, זו הייתה החלטה מצוינת. לא יודע מה היה קורה אם הייתי נשאר בהפועל, אבל ראיתי הזדמנות נהדרת במכבי ת"א, לקחתי אותה בשתי ידיים ואני שמח מאוד על ההתפתחות שנוצרה מכך".
בתחילת העונה הוא סיים את דרכו שם ("הייתה הבנה שזה לא יתאים לשני הצדדים"), ובעונה הבאה ישוב לארץ בעקבות הגיוס לצה"ל, אבל לא פוסל חזרה עתידית לצהוב אם יהיה רצון הדדי: "בתור ילד זה מה שחלמתי עליו, להיות שחקן יורוליג במכבי תל אביב. מחלום זה הפך למטרה לעתיד, להפוך להיות ברמה גבוהה מספיק ולשחק בבוגרים של מכבי תל אביב".
