שלומי הרוש, בעבר סמל בהפועל חולון, עדיין משחק כדורסל. בגיל 38 הוא עדיין מככב וקרוב לעלות לליגה הלאומית עם מכבי קריית מוצקין. למרות גילו הוא ממש לא רואה באופק את סיום הקריירה, אך במקביל התפתח מאוד בתחום העסקי ובעתיד היה רוצה להיכנס לתחום האימון.
הרוש הגיע לליגת העל משום מקום. הוא גדל בהפועל כפר סבא ושיחק איתה בליגה הלאומית, עד שמוטי דניאל, מנהל נבחרת ישראל כיום, שינה לו את הקריירה. בראיון מיוחד ל"היום" הרוש מספר: "דניאל שהיה אז מנהל מקצועי בקבוצה אחרת בלאומית ראה אותי והמליץ לפיני גרשון, אז מנהל מקצועי בהפועל חולון, ולמאמן הקבוצה דן שמיר. הם באו לראות אותי באימוני הנבחרת האולימפית והחליטו להחתים אותי".
הרוש השתלב באופן מיידי והפך מאלמוני לשחקן מוביל כשהוא קשור כמעט לכל הקריירה שלו בליגת העל להפועל חולון. במשך עשור הוא שיחק במדים הסגולים, להוציא חצי עונה בהפועל אילת. הוא זכה בגביע המדינה והפך לסמל ואהוב על האוהדים הרבה בזכות הפייטריות שלו והיותו שחקן של לב ונשמה.
"עצוב לי שככה זה נגמר"
הרומן הגיע לסיומו בתקופת הקורונה בטונים צורמים ובתביעה של השחקן נגד המועדון שעדיין נידונה עד ימים אלה. הרוש מספר: "הייתי סמל בקבוצה. זו הייתה תקופה של 10 שנים. זו הקבוצה שהייתה החלק העיקרי שלי בליגת העל והייתי מחובר מאוד למועדון ולקהל. חבל שזה נגמר כמו שזה נגמר, אבל זה היה בלתי נמנע ולא באשמתי.
"מאוד כואב לי שזה הסתיים ככה. ציפיתי שזה יסתיים אחרת. ראיתי את עצמי משחק בקבוצה עוד 4-5 שנים ואחר כך מצטרף לצוות המקצועי. זו הייתה השאיפה וזה היה החזון. ראיתי את עצמי מסיים בהפועל חולון את הקריירה שלי. עצוב שככה זה הסתיים".
האוהדים עדיין בקשר איתך?
"יש המון אוהדים שעדיין בקשר איתי. בהתחלה בזמן התביעה היו כל מיני הודעות, אבל מאז רק הודעות חיוביות. אומרים לי שמתגעגעים אליי, מעריכים ולא שוכחים אותי. תמיד תהיה לי פינה חמה להפועל חולון כמועדון ולקהל האוהדים".
בפעם היחידה שעזבת את חולון עם המעבר להפועל אילת - זה לא הסתדר?
"בחולון היה לי חיבור מיידי עם הקהל ועם הצוות המקצועי. באילת היה בדיוק הפוך והדברים לא עבדו, היה חיבור מקצועי פחות טוב. צריך לזכור שגם עברתי לאילת לבד בלי המשפחה. בהמשך רצו לעשות שינויים והייתה הצעה לחזור לחולון, סיכמנו שאני אעזוב באמצע העונה".
"גלן רייס היה שחקן NBA"
זכית עם חולון בגביע ב-2018.
"זו הייתה קבוצה היסטורית, לדעתי הכי טובה שהייתה לחולון אי פעם. אין להרבה שחקנים שלא שיחקו במכבי תל אביב תארים. היינו קבוצה מאוד מיוחדת, הייתה עונה כיפית, קבוצה מאוד איכותית והיה גלן רייס שהיינו צריכים לקבל אותו ולהבין אותו. מקצועית נטו הוא אחד הזרים הכי גדולים ששיחקו בארץ. העניין הוא ההרס העצמי שגומר לו כל פעם את הקריירה בקבוצות. אם הראש היה מסודר הוא היה שחקן לגיטימי ב-NBA".
עונת 2020 בחולון הייתה האחרונה שלו בליגת העל. משם עבר למכבי רמת גן, מכבי אשדוד, אליצור אשקלון והפועל כפר קאסם כולן בליגה השנייה. עם אשקלון הגיע למשחק 5 על עלייה לליגת העל, אך קבוצה הפסידה. העונה, בקריית מוצקין מהליגה השלישית, הקבוצה על סף עלייה ללאומית: "כנראה שאף אחד לא יוכל לעקוף אותנו, הצפי הוא לעלות ליגה".
אם תעלו תמשיך בלאומית?
"רוצים אותי. אם התנאים יהיו נכונים אולי אחזור להראות שגם בליגה השנייה אני יכול לתרום הרבה".
איך הכושר העונה?
"21 נקודות ו-5 שלשות במשחק האחרון. עדיין בכושר. אני מביא את הניסיון שלי ומתאים את עצמי לסיטואציה בליגה השלישית, אני משחק כ-20 דקות במשחק".
לא מתכוון לפרוש
הרוש של השנים האחרונות זה לא רק כדורסל. הוא משחק במקביל להתפתחות עסקית שלו: "יש לי חברה משלי ואני מתפתח לכל מיני עסקים וגדל בהם. תוך כדי הכדורסל אני ממשיך להתרחב. כל עוד זה לא יפריע אמשיך לשחק". הרוש מספר שברשותו ארבעה מתחמי נינג'ה - מתחמים לספורט אתגרי ושתי עגלות קפה.
מה מניע אותך לשחק כדורסל בגיל 38.
"זה בטח לא הכסף, זו האהבה למשחק. יכול להיות שזה נובע מזה שאין לי עוד הרבה שנים לכן אני משחק כל עוד אני יכול. גם בעונה הבאה אני אשחק, עדיין לא יודע באיזה ליגה".
אתה מרגיש שאתה יכול לתרום עדיין גם בליגת העל?
"כן. הלוואי שזה היה קורה אבל בוא נהיה ריאליים, מעטים בגיל שלי משחקים בליגה הבכירה. פיזית אני עדיין יכול".
בעתיד נראה אותך בתחום האימון?
"עברתי בעבר קורס מאמנים ואני אשמח להיות חלק מצוות מקצועי של קבוצה בליגת העל. הכל בהדרגתיות ועם השתלמויות, למרות שההשתלמות הכי טובה שלי הייתה אצל מאמנים כמו שמיר, אלעד חסין, עודד קטש למרות שזה היה תקופה קצרה וליאור ליובין ז"ל".
עד מתי תשחק?
"כל עוד אני יכול, גם אם זה יהיה גיל 42, 44, עד מתי שאוכל. אני לא קובע לעצמי גבול או מגבלה בעניין הזה".
