שמוליק ברנר עשה השבוע צעד משמעותי בקריירה כשהחליט לעזוב את מכבי עירוני רמת גן ולצאת לדרך חדשה אחרי קדנציה בת שש שנים - תקופה שלא רואים הרבה בכדורסל הישראלי. ברנר לא יודע מה היעד הבא, אבל הכוונה שלו ברורה - להשתדרג לקבוצות הגדולות. אחרי שצבר קילומטרז' גדול והרבה הערכה, הוא רוצה ללכת על האתגרים הגדולים.
עקביות והתמדה הם מה שמאפיין את ברנר. ברמת גן היה שש שנים, ולפני כן עבד במשך חמש שנים במכבי ראשון לציון כעוזר מאמן וכמאמן. וכשמדברים על ברנר, מדברים גם על איש אשכולות. למאמן בן ה-45 יש תואר שני בפסיכולוגיית ספורט ובמנהל עסקים והוא גם המנהל המקצועי של אגודת הכדורסל בקריירת אונו.
את חלק מהתארים שלו הוא השיג עוד כשהיה שחקן והוא מספר שאלה היו השנים בהן שיחק את הכדורסל הכי טוב שלו: "אני ממליץ לשחקנים ללמוד ולהתפתח לכיוונים אחרים".
בראיון מיוחד ל"היום" ברנר מספר איך הוא מצליח להישאר במועדונים תקופות כל כך ארוכות: "כשאני מצליח להשפיע ולהביא את עצמי, אני רואה מחויבות לאורך דרך. אני חושב שחוסר ההמשכיות הוא אחת הבעיות של הכדורסל הישראלי, גם אצל שחקנים וגם אצל מאמנים. יש חשיבות גדולה לדרך ולערכים. מעבר לכך הייתי מאוד מחובר לאנשים ברמת כן וזו הייתה המשכיות טבעית".
"בשלוש השנים שלנו בליגת העל תמיד היינו טובים מפוטנציאל סגל השחקנים שהיה לנו", ממשיך ברנר, "היו הרבה אנשים טובים שהלכו איתנו לאורך כל הדרך. לקחתי את רמת גן מהמקום ה-12 בליגה הלאומית, החזרנו את המועדון לליגת העל אחרי שנים רבות, הגענו לצמרת וגם הגענו לאירופה. שיחקנו עם כולם שווה בשווה.
"הפכנו את זה לכמעט נורמה שעם תקציב קטן אנחנו עושים תוצאות יפות. זה שאומרים על רמת גן כל פעם שהיא עשתה מעל המצופה זה המחמאה הכי גדולה שלי".
ההישג הכי גדול היה לעלות ליגה?
״ממש לא. היו ניצחונות גדולים על הפועל תל אביב ועל הפועל ירושלים. ניצחנו על א.א.ק אתונה בליגת האלופות, והיינו מרחק זריקה מלנצח את מכבי תל אביב בגמר גביע ווינר".
"נשארו בליגה בראש מורם"
רמת גן היא אחת משתי קבוצות שסיימו את העונה עם תום העונה הסדירה. היא לא הגיעה לפלייאוף ולא תשחק בבית התחתון. ברנר לא מסכים שהעונה הייתה ירידה ביכולת של הקבוצה.
"העונה הזו היא הישג גדול בהתחשב בקשיים שהתמודדנו איתם. שיחקנו רק עם ארבעה זרים וזה מאוד משמעותי. אני מאוד גאה במה שעשינו וזה לא מובן מאליו. במהלך העונה איזייה אייזנדורף נפצע ולא יכלנו להחליף אותו. פרדי בורדיון הגיע ועזב אחרי תקופה קצרה. לא התבכיינו. עבדנו עם תקציב נמוך והגענו למרחק של הפרשי סלים מהפלייאוף. נשארנו בליגה בראש מורם".
מה האופק של המועדון?
"הפוטנציאל גבוה מאוד, השאלה לאן ייקחו אותו. יש בסיס גדול של אוהדים צעירים ויש מחלקת נוער מצוינת. צריך התמדה ועקביות וכמובן תקציב יותר גדול. זה מועדון שיכול להיות בצמרת הכדורסל הישראלי".
אדם אריאל עשה אצלך שידרוג גדול.
"הוא עדיין יכול להתקדם ולהשתדרג. הוא שיפר את היכולות שלו בכל תחום. הוא כבר מזמן לא רק שחקן רק קליעה. הוא העוזר בהגנה הכי טוב בארץ וסוחט עבירות התוקף הכי טוב בליגה. זה מעיד על חוכמה, תרגול, חוסר פחד ומחויבות. אצלנו היה לו מקום שהוא ידע שמאמינים בו ושני הצדדים יצאו נשכרים מזה. אדם יכול לשחק במועדונים הכי גדולים בלי שום ספק".
דיברת בהערכה רבה על המועדון, אז למה החלטת לעזוב?
"אני מאוד אוהב את המועדון, אבל אני פשוט רוצה אתגר גדול. אני רוצה להתחרות על פיינל פור. אני מחפש אתגר גבוה ואני בשל לכך. רוצה להגיע למועדון גדול עם שאיפות גדולות ותקציב גדול. אני יכול לומר שהגעתי למסקנה הזו כבר בקיץ שעבר, היו לי לבטים אבל נשארתי בגלל המחויבות למועדון ולחן שניידרמן. ייתכן שכבר אז זה היה הזמן הנכון עבורי לעשות את זה. לפני כחודשיים היו חילופי בעלים שבא עם אג׳נדה שונה וציפיות שונות משלי. לי יש דרך משלי. עשיתי אחד ועוד אחד וקיבלתי החלטה".
האם במסגרת השדרוג אתה רואה את עצמך גם חלק מצוות מקצועי במועדון גדול?
"כן, אני איש של קבוצה, איש של עבודת צוות. אין שום פחיתות כבוד בלהיות עוזר מאמן. העיקר שתהיה הזדמנות מקצועית טובה. אני בעיקר שואף להנות ולהעצים שחקנים וללכת בדרך שאני מאמין בה".
עשית את הצעד הזה לפני שאתה יודע מה היעד הבא.
"אני מאוד סבלני שלם ובטוח בעצמי. לקחת אתגרים וללכת בדרך שלי זה מה שמניע אותי. עשיתי את זה בלי לדעת לאן אני הולך ואני מודע לכך שאין 200 משרות בכדורסל הישראלי. אני ספורטאי וספורטאי צריך אתגרים. אני סקרן לגלות מה יכול להיות. בינתיים אני אהנה משלל העיסוקים האחרים שלי ובעיקר מהמשפחה המדהימה שלי".
חשבת פעם לאמן בחו״ל?
"לעולם אל תגיד אף פעם, למרות שכרגע זה ניראה לי מורכב. גם בגלל שיש לי משפחה עם ארבעה ילדים וגם בגלל המצב הגיאו פוליטי של ישראל".
