בישראל עסוקים בשביתה, בעוד שבאירופה עסוקים בנהירה למכללות ובדאגה לליגות בעקבות המעבר של שחקנים צעירים לכסף הגדול בארה״ב, ולכן לטענת הגורמים שם בשום מדינה לא ישקלו אפילו הקלה בחוקי הזרים שלהן, ואם כבר - המגמה היא בכיוון ההפוך.
מבט על מדינות אירופה המובילות מראה שמצבו של השחקן הישראלי מבחינת חוקי הזרים הוא הטוב ביותר, כאשר הכדורסלן הישראלי הוא המוגן ביותר ולפי ההשוואה הזו החוקים עבורו הם הנוחים ביותר.
בישראל המצב הוא חמישה זרים בטופס המשחק ושחקן ישראלי אחד בכל רגע נתון על המגרש, ואין אף מדינה מהמובילות שבה משחקים רק חמישה זרים, כאשר המכסה עומדת על שישה ומעלה וברוב המדינות מדובר על שישה זרים. ישנן גם מדינות שבהן זר ששיחק במחלקות הנוער נחשב מקומי בבוגרים, ואין אף מדינה שמחייבת שיהיה שחקן מקומי על המגרש.
ביוון כל קבוצה יכולה לרשום שמונה זרים ולבחור שישה שיהיו בטופס בכל משחק נתון, בטורקיה עלה מספר הזרים שכל קבוצה יכולה לרשום למשחק מחמישה לשישה לפני שנתיים, ובגרמניה התקנות עומדות על שישה זרים ושישה מקומיים בטופס בכל משחק נתון.
בספרד התמונה מורכבת
בספרד התקנות מורכבות יותר: כל קבוצה מחויבת לארבעה שחקנים מקומיים בטופס המשחק, כאשר מקומיים נחשבים גם זרים שגדלו במחלקות הנוער של המועדון, ולכל קבוצה מותר לשתף שני שחקנים אמריקנים, בעוד ששאר השחקנים שנרשמים יכולים להיות אירופיים או שחקני ״קוטונו״ ממדינות אפריקה והקריביים.
באיטליה התקיים לאחרונה דיון על העלאת כמות הזרים בעקבות נהירה של שחקנים צעירים למכללות, אך בסופו של דבר לא בוצע שינוי והמצב יישאר כפי שהיה בעונות האחרונות, כלומר שישה זרים ושישה מקומיים, כאשר שחקנים מקומיים נחשבים גם מי ששיחקו ארבע עונות במחלקות הנוער, כך למשל רכז מילאנו קווין אליס לא נחשב העונה כזר בליגה.
בצרפת מותר לשתף שישה זרים, ובליגה האדריאטית אין מגבלת זרים כלל.
