כולם אוהבים נוסטלגיה. גם הכדורסל הישראלי אוהב להיזכר בזכייה במקום השני באירופה בשנת 1979, בעלייה ההיסטורית למונדובאסקט ב־1986, במקום השביעי ביורובאסקט של מולי קצורין ב־2003, ועוד.
אבל את הדברים האלו צריך להגיד - כיום יש לנו את הסגל החזק ביותר שהיה לנבחרת ישראל ככל הנראה מאז ומעולם, והשמות מדברים בעד עצמם. שני שחקנים צברים ב־NBA, אחד מהם כבר אולסטאר, השני, בן שרף, הוכיח בעונת הרוקי שהוא מתאים, ועוד לפני כן הראה בנבחרות הצעירות שהוא מהטובים באירופה לגילו, ועוד מתאזרח, דני וולף, שעד שנפצע נתן עונת רוקי מכובדת.
יש לנו את רומן סורקין, הגבוה הישראלי הטוב ביותר מאז ומעולם, שני רכזי יורוליג, תמיר בלאט וים מדר, ועוד שורה ארוכה של שחקנים נהדרים, מתומר גינת ועד איתן בורג, והרשימה ארוכה.
זו נבחרת שהייתה שווה רבע גמר יורובאסקט כבר בקיץ האחרון, עם סידור משחקים נוח יותר, ושווה גם מקום באליפות העולם בקטאר 2027. האם זה יקרה? זה לא יהיה הימור מסוכן להגיד שלא.
אחרי יורובאסקט 2017 חל שינוי בשיטת העלייה לאליפות העולם. במקום טורנירי מוקדמות ועלייה דרך מיקום ביורובאסקט, פיב"א עברה לשיטת החלונות במהלך העונה. בישראל שמחו. עומרי כספי היה אז הישראלי היחיד ב־NBA, מכבי ת"א הייתה הנציגה היחידה ביורוליג, הישראלים שלה היו די שוליים, והיורוליג לא היה עמוס במשחקים כמו היום, אבל כבר אז זה התפספס. הנבחרת של עודד קטש הפסידה כמה משחקים שלא הייתה צריכה להפסיד ולא עלתה.
גם ארבע שנים מאוחר יותר ההגרלה הייתה סבירה - ושוב זה ברח: שלושה הפסדים בסיבוב המוקדם, והסיבוב השני היה קטסטרופה, גיא גודס התפטר במהלכו, ושוב אין אליפות עולם.
ומה עכשיו? הנבחרת פתחה את הקמפיין עם הפסדים רעים: 20 הפרש בחוץ לגרמניה ו־14 ב"בית" לקרואטיה. בפברואר הנבחרת ניצחה פעמיים את קפריסין החלשה, ובקיץ מצפים לה ארבעה משחקים שיקבעו את גורלה - נגד גרמניה, שאותה תארח שוב בריגה, ונגד קרואטיה בחוץ.
דני אבדיה יהיה בסגל
חודשיים לפני המשחקים תמונת הסגל ממש לא ברורה, למרות שכולם יודעים שצמד המשחקים הקרוב הוא MUST. דני אבדיה, האולסטאר שלנו, אמור להיות בסגל. זה לא כתוב, זה לא חתום, אף אחד בפורטלנד לא הצהיר כך, אבל אבדיה כיום במעמד שהוא יכול להחליט, ולפי השיחות שלו עם ראשי הנבחרת הוא החליט להמשיך את מה שהתחיל בקיץ שעבר, וזה להוביל את הנבחרת.
בן שרף זו שאלה מסוג אחר. בניגוד לאבדיה הוא לא קובע עדיין לגבי עצמו בשלב זה של הקריירה. שרף רוצה נבחרת, אבל מי שתחליט היא ברוקלין, ולמרות שמאמנה גו'רדי פרננדס יודע מצוין מה זה כדורסל נבחרות והוביל את קנדה למדליה באליפות העולם, מי שמחליט הוא דווקא ה־GM שון מרקס, ובכלל לא בטוח שזה מה שהקבוצה מייעדת לו.
דני וולף זה פיל בחדר. וולף צעיר, מוכשר, סוג שחקן שאין לנו, ורק לחשוב על קו קדמי שכולל אותו ואת רומן סורקין מצית את הדמיון. אבל עם וולף צריך להלך על ביצים, ולאו דווקא בגללו.
וולף מתאזרח, וכידוע יש רק אחד כזה בכל נבחרת. המתאזרח הנוכחי הוא קאדין קרינגטון. עד היום הוא הראה מחויבות מלאה לנבחרת, התייצב כשהתבקש, הפך לחלק אינטגרלי מהנבחרת והתעלם מרעשי הרקע תוצרת עופר ינאי. אבל בסופו של דבר קרינגטון הוא אמריקני, ואם יבין שהוא לא הבן המועדף, אין לדעת כיצד יגיב. לנבחרת אסור לאבד את קרינגטון, כי בניגוד לוולף, ובטח אם ימשיך בירושלים, הוא זמין גם לחלונות במהלך העונה.
תמיר בלאט יהיה חשוב
עמדת הרכז אמורה להיות חזקה עם בלאט שחזר לנבחרת, מדר ונועם יעקב שהתחייב למכללת יוטה לעונה הבאה. יש גם את ניב משגב ויאיר קרביץ. מי שיחמיץ את חלון יולי הוא יובל זוסמן, ואף אחד לא יודע בדיוק מה מצבו של תומר גינת, שעוד חלם לשחק בחלון פברואר אבל לא חזר לשחק מאז.
רומן סורקין נחשב לבאנקר בנבחרת. הוא שוחרר אמנם פעם אחת מחלון לבקשתו, אבל רומן אוהב את הנבחרת ויודע היטב את מעמדו ותפקידו. גם אחרי עונה קשה ואינטנסיבית קשה לראות אותו לא מגיע למשחקים האלו, ומחליפיו ימשיכו להיות עידן זלמנסון ואיתי שגב, שממעט לשחק העונה.
עוד שחקנים שצפויים להיות בסגל הם איתן בורג שצפוי לחתום בירושלים; אדם אריאל בעונה נהדרת; גור לביא (אם יחלים בזמן); גיא פלטין; נמרוד לוי שעשוי לחזור לסגל; ואולי גם נתנאל ארצי שנמצא בכושר מצוין. בר טימור, השחקן הוותיק בסגל, הוא חלק חשוב, אבל ייתכן שיבקש לנוח.
איליי דולינסקי השאיר רושם טוב בחלון האחרון ויוזמן, ואולי גם אלון מיכאלי אחרי עונה טובה במכללות. מי שלא בתוכנית של הנבחרת הוא עומר מאייר, אחרי עונה לא קלה בפרדו ולפני עוד אחת שבה הוא אמור להיות מרכזי יותר במכללה היוקרתית.
באיגוד מצפים ממאייר, שמחזיק במעמד ספורטאי עילוי, להגיע לנבחרת העתודה ולהוביל אותה לעוד הישג. מעניין לראות אם זה יקרה עם שחקן שמשתכר מאות רבות של אלפי דולרים.
נעשה היסטוריה?
אחרי החלון הזה הנבחרת תשחק באוגוסט נגד נבחרות מהבית המקביל שכולל את פולין, הולנד, לטביה ואוסטריה. פולין כרגע במאזן 0:4 ומצפים לה משחקים נוחים ביולי נגד אוסטריה והולנד. מכיוון שרק שלוש עולות לאליפות, אם פולין תגיע במאזן 0:6, ויחד עם המאזנים הטובים של גרמניה וקרואטיה, הסיכוי לעלות יהיה כמעט אפסי.
ומשהו על ההמשך. גם אם הנבחרת לא תעלה לאליפות העולם מצפה לה פעילות בקיץ 2027, טורניר טרום מוקדמות המשחקים האולימפיים. הנבחרת השתתפה בטורניר כזה בקיץ 2023 בבכורה של אריאל בית הלחמי. אז אף אחד לא הבין עד כמה הטורניר הזה משמעותי ושחקנים רבים נעדרו.
הפעם הנבחרת צריכה ללכת על הטורניר הזה בכל הכוח כדי לעלות לטורניר הקדם־אולימפי היוקרתי ולעשות היסטוריה. עם הסגל הקיים זה בהחלט אפשרי, אבל ראשי הנבחרת צריכים לגרום לשחקנים להגיע גם לטורניר לא סקסי, בלוח זמנים לא פשוט ואחרי עוד עונה מתישה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו