זה סיפור על שחקן עבר שלא יועד לגדולות, אבל בנה קריירה מוצלחת ב-10 אצבעות. בלי להיות מסומן בגיל צעיר, בלי יחסי ציבור ועם אופי מופנם ושקט, דרור חג׳ג׳ הצליח יותר אפילו ממה שהוא דמיין. כעת, כמעט עשור לאחר שפרש, הוא עבר להשקיע את כל נשמתו במשפחה, כשחשף את ההתמודדות שלו כאב לילד על הרצף האוטיסטי.
חג׳ג׳, בן 47, עוסק היום בנדל״ן ובראיון מיוחד ל״היום״ הוא מספר: ״כשפרשתי התנתקתי לגמרי מכל מה שקשור בכדורסל. לא נגעתי בכדור שבע שנים. זה כנראה לא מתאים לכל אחד להמשיך בענף אחרי שהוא פורש. הרגשתי שאין לי את היכולות או הרצון להיות שייך אם זה לא בתור שחקן. בהתחלה לא ראיתי אפילו משחקים. היום זה כבר שונה, אבל אני רואה יותר NBA. לא תמצא אותי רואה משחקים שלמים״.
השבוע הוא כן היה באולמות כשבא לעשות כבוד למאמן שהשפיע עליו יותר מכל - זיו ארז, שמאמן את קבוצת הנשים של הפועל ראשון לציון, שזכתה באליפות: ״באתי כדי לכבד אותו. זיו אימן אותי בנוער של מכבי ראשל״צ ובנה בשבילי קבוצה מיוחדת בנוער מחוזית כדי שבעונה שאחרי זה אעבור לנוער לאומית, שם לקחנו אליפות.
"הוא אולי היחיד בארץ שכל הקריירה שלו זה פיתוח שחקנים. זה הדבר היחיד שעומד לנגד עיניו. הוא לא רואה שום דבר אחר. הוא אחד מאלה שאני חייב להם את הקריירה. הוא גם לקח אותי לגבעת שמואל ובזכותו הגעתי לליגת העל״.
"סיפור סינדרלה"
למרות שהיה רק 1.78 מ', חג'ג' היה רכז מצוין שעיקר כוחו ברוח הלחימה, בקצב ובאנרגיות שהביא לפרקטף כל זה בתוספת יד טובה לשלוש. מעבר לכך, היה תמיד אהוד בשל אופיו הצנוע. הוא בנה את עצמו מלמטה ופיתח קריירה מעולה כשהוא מגיע לשחק אצל הגדולות: (הפועל תל אביב, מכבי תל אביב והפועל ירושלים) זוכה בתארים, מגיע לנבחרת ישראל (שיחק בשתי אליפויות אירופה) ואף יוצא לשנתיים לשחק בחו״ל.
בלי שעבר בנבחרות הצעירות, הוא בנה לעצמו שם. הוא גדל במכבי ראשל״צ, בהמשך עבר לגבעת שמואל ויכולתו הטובה שם הקפיצה אותו להפועל ת״א. אצל האדומים הוא היה שותף לאחת העונות הגדולות בתולדות המועדון - 2003/4. שיא נוסף היה לו בהפועל ירושלים עם שני גביעים, אבל חג׳ג׳ אומר שמבחינה אישית העונה הגדולה הייתה דוקא בלוביין הבלגית, שם לקח גביע: ״בזכות העונה הזו הגעתי ליורוליג בא.א.ק אתונה״.
״סיפור סינדרלה״, מגדיר רכז העבר את הקריירה שלו, שעברה מאלמוניות מוחלטת ללא מעט פסגות: ״לא יודע להסביר איך זה קרה. כל מה שרציתי זה להיות רכז שני בליגה הלאומית. לא האמנתי שאגיע אפילו לחצי ממה שהגעתי אליו. באיזשהו שלב בקריירה הגיעה האמונה וגם התפתחתי מנטלית ופיזית. אני מרוצה מהקריירה שלי מעל הראש״.
איזה סוג של שחקן היית?
״אחד שלא מוותר ונלחם. הייתי יודע לשנות משחקים וזה נתן לי להיות על המגרש. עבדתי טוב הגנתית, ידעתי לעשות את שינויי הקצב ופיתחתי כל הזמן היכולות שלי. היה לי רצון עז להצליח. הבאתי אקסטרה מוטיבציה. אולי זה בגלל שבאתי משכונה קטנה בראשל״צ. לא השתניתי. גם היום אני גר בשכונה קטנה בראשל״צ״.
ומתי פרשת?
״בגיל 36. חתמתי במכבי אשדוד, אבל בהכנה לעונה היה קרע ברצועה הצולבת״.
"הגרסה הכי טבעית ואמיתית של ילדים בעולם"
לפני כ-4 שנים ריגש חג׳ג׳ עם פוסט שהעלה ובו חשף את בנו אביב, היום בן 11, שנמצא על הרצף האוטיסטי. בין השאר הוא כתב בפוסט המרגש: ״איך אפשר להיות עצוב על מישהו שהוא יותר טוב ממני?״
הפוסט הזה היה מפתיע כי חשיפה זה דבר שמאוד מנוגד לאופיו הצנוע מאוד של חג׳ג׳: ״נכון שחשיפה זה לא מסתדר עם מי שאני. זה לא היה פשוט - כתבתי את הטקסט ולקח לי איזה שעה לשלוח אותו. עברתי עם הילד הרבה מאוד. זה משהו רגשי. הילד הזה נותן לי ים של אהבה וכבוד. זה משהו שונה. הוא בן 11 והיום הוא ג׳ודוקא מצליח שיש לו הרבה מדליות זהב. בעזרת השם הוא יצליח״.
מה היה חשוב לך לומר כשהעלית את הפוסט?
״מתייגים אנשים או סיטואציות או מוגבלות וחושבים שאנשים הם פחות טובים. אני רציתי לומר שבסוף לכל אחד יש את האיכויות המדהימות שלו, כולנו בריאה של הקדוש ברוך הוא. בכל אחד יש משהו מיוחד. הייתי מסתכל עליו ונהיה עצוב כשחשבתי איך הוא יסתדר ומה יהיה איתו בעתיד.
"הבנתי שאין מה להיות חסרי אונים כי בסוף לכולנו יש מוגבלויות, גם לאנשים שנראים נורמטיביים ורגילים. הילדים האלה הם הגרסה הכי טבעית והכי אמיתית בעולם. האמת שלהם בסוף שוברת כל לב. הם הכי אותנטיים. אנשים התקשרו אליי אחרי הפוסט וסיפרו לי שריגשתי אותם וגרמתי להם לבכות״.
כתבת בפוסט: ״החלטתי ללמוד ממנו״. מה למדת?
״איך להיות רגיש לאנשים. שלא צריך להעיר ולא צריך לתקן וצריך לתת לכל אחד להיות הוא עצמו. הוא לימד אותי על לב גדול, על נתינה ועל פשטות. דברים שאנחנו קצת איבדנו אותם״.
האם יש איזה סיכוי שתחזור לכדורסל בעתיד?
״לא פוסל, אבל כרגע זה לא הכיוון. אני כבר עשור לא בענף״.
