מבין שלוש הגדולות של ליגת העל, העיניים נשואות לסדרת פלייאוף היורוליג של הפועל ת"א מול ריאל מדריד, אך אף שזו קרסה במשחק 2, כדאי לשים לב לצרות של הפועל ירושלים.
הקבוצה מהבירה, שתארח הערב (21:00) את מכבי ת"א, נמצאת באחת מנקודות השפל שלה - המשך לבעיות שהתחילו לפני זמן מה. במשחקה האחרון, הקבוצה של יונתן אלון הפסידה בארנה להפועל חולון, במשחק שסימל את מצבה. היריבה שיחקה רק עם שבעה שחקנים, מתוכם רק ארבעה זרים (אחד מהם נפצע תוך כדי המשחק), ובכל זאת גברה על ירושלים. ביציעים היו פחות מ-3,000 צופים, שחלקם היו כנראה גם בניצחון הדחוק על מכבי רעננה מהתחתית קודם לכן.
אך לא שם התחילה הנפילה הירושלמית. היא הגיעה ובגדול כבר לפני חודש, כשדווקא בעונה הכי נוחה מבחינתה לזכות ביורוקאפ, היא הודחה כבר בשלב רבע הגמר על ידי טורק טלקום אנקרה. קאדין קרינגטון נעדר מאותו משחק בשל לידת בנו, במהלך שעורר לא מעט ויכוחים לגבי החלטת אחד מכוכבי הקבוצה להחמיץ את המשחק הכי חשוב של העונה.
זכייה במפעל האירופי הייתה המטרה המרכזית של הפועל ירושלים העונה, והנפת הגביע של המפעל הייתה מביאה את הקבוצה ליורוליג. נכון, היו נסיבות לכאורה מקילות - היעדרות קרינגטון, זמן מלחמה ותקופה ארוכה ללא משחק - אבל זה לא מפחית מגודל הכישלון, שלו יש השלכות עתידיות.
למה אתם מחכים?
המלחמה היוותה תירוץ עבור כל קבוצות הליגה. היא סיבכה את העניינים עם הפגרה הארוכה, אבל העניין הוא שבעוד קבוצות קטנות מהפועל ירושלים, עם תקציבים קטנים בהרבה, פעלו במהירות בחיפוש ובמציאת פתרונות - ירושלים חלמה. היא לא עשתה דבר, ואלו טעויות בקריאת המפה של הצוות המוביל: המאמן יונתן אלון והמנהל המקצועי דן שמיר.
זו לא הפעם הראשונה שבה נתקלנו באיטיות התגובה של המועדון. בשפת הספורט קוראים לזה "יציאה מהמקום". שלושה מהזרים לא חזרו ארצה עם חידוש הליגה: אוסטין וויילי המשמעותי, איזייה מובלי החשוב גם הוא, וג'וזאיה ג'ורדן ג'יימס.
בעוד הקבוצות האחרות ששחקניהן לא חזרו החתימו מחליפים - בירושלים הוחלט להמתין, בתקווה שהשחקנים שנשארו בחו"ל ישובו בכל זאת. הליגה, כידוע, לא חיכתה, והמשחקים חזרו בקצב מהיר כדי להשלים את הפער שנוצר בפגרה הכפויה. נכון לעכשיו, ירושלים רחוקה מלהבטיח את המקום בין ארבע הראשונות, שמקנה יתרון ביתיות בשלב הראשון של הפלייאוף בליגת העל.
מבין חמשת הזרים שחזרו, יש את אנתוני לאמב (אפס נקודות מול חולון) ודימה סקפינצב שלא תורמים יותר מדי. הזכרנו שהבעיות של הקבוצה לא התחילו עכשיו, אבל בפועל לאמב הוא רכש שהיה טוב על הנייר, הרצון לא להיות הפועל ת״א נלקח לנקודה קיצונית. הנתונים בשטח דורשים שינוי בהתנהלות ונשאר עליו, עם עונה חלשה בפועל. במקרה שלו התגובה היא לא איטית, אלא לא קיימת. לגבי סקפינצב, הוא פשוט לא היה צריך להיות מוחתם מראש.
גם החיזוק הישראלי איחר מאוד להגיע, וזה בלט עוד יותר על רקע הפציעה של יובל זוסמן, שגמר את העונה. היו מגעים עם כמה שחקנים שנמשכו שבועות, אבל רק עכשיו הגיע אחד: צוף בן משה, ששיחק העונה בליגה הלאומית בעירוני אילת - לא שם גדול שמביא איתו בשורה לקהל.
למרות זאת, ושוב באיחור, מסתמנת לה בשורה משמעותית בחיזוק הישראלי שיכולה לשנות את כיוון הקבוצה. מי שעומד לסגור בבירה הוא שחקן הנבחרת איתן בורג, אחרי עונה במכללת טנסי, וזו כבר אמירה, בעיקר כלפי הקהל שמשווע להחתמה משמעותית.
עתיד לא ברור
הזכרנו יותר מפעם אחת את האוהדים, וכאמור - גם איתם יש משבר. בשני משחקי הבית של הקבוצה מאז החזרה מהפגרה נכחו רק 4,600 מהם בסך הכל - שני משחקים יחד שלא הגיעו לחצי מתכולת הארנה. יש לכך סיבה: הקהל רוצה לראות מהלכים ועשייה כדי שהפו על ירושלים תהיה תחרותית במאבק על אליפות ליגת העל - התואר היחיד שנותר להם לחלום עליו העונה.
שתי סוגיות חשובות מרחפות כענן מעל המועדון. הראשונה היא עתידו של קרינגטון, שלפי כל הדיווחים צפוי לעבור להפועל ת"א בעונה הבאה. ולגבי עתידו של יונתן אלון - אם לא ידהים עם זכייה באליפות, הוא לא ימשיך על הקווים בארנה.
למרות כל החיסורים בסגל, אלון היה צריך לדאוג לכך שהקבוצה תיראה הרבה יותר טוב. הפועל ירושלים מנסה, כמדיניות, להתנהג הפוך מהפועל ת"א. התנהלות שקולה, שמירה על שקט במועדון, בלי לפזר סכומי עתק ובלי החתמת כוכבים, אלא רק שחקנים מתאימים. זו גישה לגיטימית, אבל נראה שהרצון לא להיות הפועל ת"א נלקח לנקודה קיצונית - הנתונים בשטח דורשים שינוי בהתנהלות.
