במשך שנים מעמדים כמו פלייאוף היורוליג היו שמורים לקבוצה אחת בלבד. למעשה, הופעה ביורוליג הייתה נחלתה הבלעדית של מכבי תל אביב, שברבות השנים הפכה לקבוצה של המדינה וגם זה הלך ונעלם, ומכבי סוגרת שנה שנייה ברציפות בחלק התחתון של היורוליג.
מחר תתחיל במדריד סדרת רבע הגמר בין הפועל תל אביב לריאל מדריד הגדולה ומה שבולט יותר מכל זה השקט, התקשורתי ולא רק הוא.
אם במקום עופר היה שם שמעון, במקום דימיטריס עודד, במקום תומר רומן ובמקום ים תמיר, התקשורת הייתה מגיעה בהמוניה למדריד, הקבוצה מישראל הייתה טסה מלווה במאות אוהדים, הכרטיסים לגומלין בבלגרד היו נחטפים, ולא מעטים כבר היו לוקחים סיכון ורוכשים חבילות לפיינל פור היקר באתונה. השיח היה סביב המשחק הזה.
עכשיו זו הפועל, ותכל'ס - זה לא מעניין את הציבור הרחב ואפילו לא את מרבית חובבי הספורט.
אבל זו הפועל, ומי שהייתה אמורה להיות האלטרנטיבה נעלמה לה תוך כדי העונה, למעשה נבלעה לתוך עצמה והפכה למועדון שמעניין מעט מאוד אנשים למרות הצלחה ספורטיבית כבירה. בערוץ הספורט לא יודו בזה, אבל הרייטינג של הפועל מאוד נמוך, משהו כמו רבע מזה של מכבי תל אביב, ולמרות שהשידורים מושקעים באותה רמה זה מרגיש מלאכותי.
הקרע בין אוהדי הפועל תל אביב לקבוצה שלהם, הוא כבר מזמן לא הקרע בין האולטראס לעופר ינאי, הוא עמוק הרבה יותר. ינאי היה אמור להיות האיש שיהפוך את הפועל לאימפריה, אבל הוא הצליח "רק" להביא את הקבוצה ליורוליג ולפלייאוף שלה, אבל במקביל לפרק את המועדון מקהל אוהדיו.
לפני שבועות אחדים הגיעו בערך 70 אוהדים למשחק צמרת בארנה. פעם זה נגמר בהגרלה בין אלפים על מאות כרטיסים, ופרשים מחוץ לארנה. עכשיו הפועל מביאה פחות אוהדים ממכבי ראשון לציון, לגליל הגיעו פחות ממניין, ובודדים לקריית אתא.
נוצצת ומנותקת
איך כל זה קרה ולמה? הנה נקודות המפתח. ינאי הגיע כמושיע. הוא הביא איתו כסף גדול, לוחמנות רצויה מול מכבי תל אביב, שפה עממית - והחיבור לאוהדי הפועל היה מהיר. אבל הסדקים התגלו במהירות והאנשים החלו להיפלט. מהיו"ר רמי כהן ועד לאחרון בעלי התפקידים, פרט לאיתי ברגר, מנהל הקבוצה המסור (גם הוא יעזוב בסיום העונה). דווקא שמעון אמסלם, סמל לישראליות בכלל ואדומה בפרט, הפך לסמל של הפועל החדשה והמנותקת.
לא רבים מוכנים לדבר לציטוט נגד ינאי, אבל זירת הטוויטר מלאה בהם, והם לוחמניים ובועטים.
שלוש סיבות מרכזיות הפרידו בין אוהדי הפועל לקבוצה האהודה שלהם. ינאי מספר שאחת הסיבות היא התקשורת הצהובה. ממש לא נכון - יש הרבה יותר אוהדי הפועל בתקשורת מאוהדי מכבי, ויחסית לדרך שבה הוא מתנהג לכתבים המסקרים את הקבוצה הוא מקבל יחס נהדר.
השבוע בוטלו ראיונות עם שחקנים לכל אמצעי התקשורת, למרות שמרביתם כבר נערכו. החליטו בהפועל שהקבוצה זקוקה ל"שקט תעשייתי", בטח אחרי שים מדר אמר בשידור שמגיע לו לשחק במדריד.
אז אלו הסיבות כפי שמפרטים אותה כוכבי הטוויטר: 1. הפניית הגב הברורה לאוהדים, והכוונה לגרעין התומך ולאו דווקא האולטראס, אלא אלו שבהתחלה תמכו במעבר למנורה; 2. אובדן הזהות האדומה. הישראלים שהפכו להערת שוליים בקבוצה, העובדה שלמשחק בית הקבוצה עלתה בשחור ואפילו דגל ישראל על הגב, משהו שלא היה קורה בהפועל של רמי כהן וחבריו, כי הם מייצגים את הפועל ולא את ישראל; 3. המיאוס מינאי. הפועל הפכה לעסק פרטי של איש אחד, עם אמירות שלא נגמרות, כותרות בלתי פוסקות ועקיצות למאמנים כמו מאמן העונה מוולנסיה או על האולם במונאקו.
למה לי פוליטיקה?
הפועל תל אביב תמיד הייתה קבוצה שמזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, גם אם לאורך השנים זה השתנה. ב־17 באוגוסט 2025 נקרע משהו בין ינאי גם לאוהדים שתמכו במעבר למנורה. המועדון פרסם פוסט תמיכה בשביתת הזדהות עם החטופים בעזה, ינאי הורה להסיר. זה לא עבר בשקט, והבעלים איבד חלק גדול מתומכיו, כולל כמה אנשי תקשורת בולטים שלפני כן סינגרו עליו.
לפני שבועיים אותה הפועל, שעשרות מאוהדיה נרצחו ב־7 באוקטובר או נהרגו בקרבות בעזה ובלבנון, בזמן שקבוצות הספורט הפכו לאתרי הנצחה, בחרה לא להגיע לישראל ביום הזיכרון למרות שנתב"ג נפתח לחלוטין, וחטפה ביקורת גם מאחרוני הנאמנים על אובדן הדרך והזהות.
כששואלים את אוהדי הפועל תל אביב למה הם כבר לא באים, הם שואלים לאן. כי בכדורגל התהליך הפוך לגמרי, ואם הקבוצה תשחק בעונה הבאה באירופה אלפים יגיעו לסיבוב מוקדם של איזה גביע שיהיה, באיזה חור נידח שבקושי מופיע על המפה, ואדמונד ספרא הצליח לחדור לליבם של האוהדים בעוד ינאי חסם אותו.
רחוק משמעון מזרחי
ומה צופן העתיד? הפועל שרדה ביורוליג בצורה נפלאה ואולי בסופו של דבר גם תגיע לפיינל פור, אבל גם ביורוליג מבינים שמדובר בקבוצה על קרקע לא יציבה ולא מיהרו לתת לה חוזה ארוך טווח. אוהדי הפועל הוותיקים מחכים לינאי בפינה וממתינים לנפילתו, ואין אחד שיכול להגיד כיום שהאיש יהיה חלק מהפועל תל אביב בעוד חמש שנים למשל.
הוא לא יהיה שמעון מזרחי. זה ברור כי ביום שאחרי ינאי הפועל לא תשלם סכומי עתק למיציץ' ודומיו, אבל תחזור להיות הקבוצה של אוהדיה, גם אם לא תוכל שוב להתמודד על תארים.
הפועל צפויה להילחם על האליפות בארץ. מדר, טימור, גינת, בלייזר, שגב ופלטין ייצאו מהנפטלין ויציבו סגל חזק לא פחות מזה של מכבי תל אביב, אבל קשה לראות את הקהל, שמחכה לאליפות מאז 1969, מגיע בהמוניו. גם אם היא תזכה, לא יהיו חגיגות ברחבי העיר.
הפועל תנסה להשאיר את מרבית כוכביה הזרים, וסביר להניח שהסכומים שינאי מציע ינחיתו עוד כוכבי־על. הסגל הישראלי יעבור מהפכה. איתן בורג כבר הודיע על חזרה מהמכללות וקיבל הצעה בסכומי עתק. בענף מדברים על שבע ספרות, סכום שספק אם יוכל לסרב לו.
גם תמיר בלאט יקבל שכר כזה אחרי שעבר לסוכן־העל מישקו רזנטוביץ', אבל ככל הנראה לא ייקח אותו ויישאר קרוב לעודד קטש במכבי תל אביב. ים מדר חתום, אבל הוא לא אחד שיכול לשבת עוד הרבה על הספסל. הישראלים כבר הבינו - הם יהיו עשירים ולא מאושרים, אבל כשמדובר בסכומים משני חיים כולם שותקים, וכשהכסף מדבר הלב שותק.
נשארת שאלת דימיטריס איטודיס. כרגע הוא קרוב ומייצג את ינאי נאמנה, אבל התפקיד בפנאתינייקוס צפוי להיפתח, ואם כרגע יש יתרון לוואסיליס ספאנוליס על פניו בכלל לא בטוח שזה יישאר ככה אם האיש והג'ל יגיע לפיינל פור, שיתקיים כזכור באולם של אותה פאו, והוא יחליף את שלטון ינאי בשלטון ינאקופולוס. איכשהו יש הרבה דמיון בין השניים.
