הוא שיחק גם במכבי תל אביב וגם בהפועל ירושלים, והיה אחד הזרים הטובים בישראל לפני כמעט 20 שנה. את הכל הוא עשה בשקט המאוד אופייני לו. הוא הביא קבלות: גביע עם ירושלים וגמר יורוליג עם מכבי, וגם היה עם הקבוצות בפספוסים באותן שנים.
זו דרישת שלום מטרנס מוריס, שמספר בראיון ל"היום" שאם זה היה תלוי בו, לא היה עוזב את ישראל. הייתה לו קריירת יורוליג קצרה יחסית בת 4 עונות, אבל היא הייתה איכותית, מוצלחת מאוד וברמות הגבוהות ביותר. ברזומה של מוריס, היום בן 47, יש תואר יורוליג שבו זכה עם ברצלונה, בה שיחקו חואן קרלוס נבארו, ריקי רוביו ופיט מייקל. הוא שיחק בשלושה גמרי יורוליג תוך שלוש עונות עם שלוש קבוצות שונות: מכבי תל אביב, צסק״א מוסקבה וברצלונה.
הוא מסביר שהמעבר ממכבי לצסק״א לא היה בגלל הכסף הגדול, אלא בגלל שהצהובים לא הניחו בפניו הצעה: "לא ירושלים ולא מכבי הציעו לי להמשיך. אמרתי להם שאני רוצה להישאר, אבל לא יכולתי לשבת ולחכות. נהניתי מאוד לשחק בישראל, ואם היו רוצים ייתכן שהייתי ממשיך שם עד סוף הקריירה".
היו לפניו והיה אחד גם אחריו (ליוואי רנדולף), אבל הוא היה שילוב די נדיר של שחקן זר ששיחק גם במכבי וגם בירושלים. בישראל הוא שיחק שתי עונות. בדצמבר 2006 הגיע להפועל ירושלים, שפתחה את העונה לא טוב. הוא הצליח לשנות את הקבוצה, שזכתה בתום העונה בגביע והייתה קרובה מאוד לזכייה באליפות.
גמר הפיינל פור שבו הפסידה למכבי תל אביב זכור מאוד בגלל הדמעות של מאיר טפירו, אחרי שהשופט סמי בכר שרק לו לעבירה חמישית בדקות הסיום. דן שמיר, היום המנהל המקצועי של הפועל ירושלים, היה אז המאמן.
בתחילת העונה במכבי המאמן היה עודד קטש, ובהמשך צביקה שרף: ״למדתי ממנו הרבה. הוא נתן לי ביטחון ואמר לי שהוא איתי גם אם אעשה טעויות״. על דן שמיר הוא בכלל מתפייט: ״אחד הטובים שאימנו אותי, מקצוען גדול. היה נהדר עבורי. אני אוהד גדול שלו. יש דברים בקשר בין מאמן לשחקן שאי אפשר להסביר, וכך היה הקשר שלי איתו״.
בשתי העונות בישראל הוא זכה בתואר שחקן ההגנה של הליגה. בעונה ששיחק במכבי נבחר לחמישיית העונה ביורוליג, אבל הפסיד עם הקבוצה בשלושה גמרים: בליגה, בגביע וביורוליג.
בעונה במכבי הגעתם לשלושה גמרים והפסדתם בכולם.
״פשוט לא ידענו לסיים את העבודה. היו לנו הזדמנויות לזכות ונפלנו. זה חלק מהספורט. אני מסתכל על הדברים אחרת: המדד אצלי הוא האם ידענו להשתפר כקבוצה והאם הגעת למצבים שאתה יכול לזכות בתארים. הייתי בקריירה שלי בשלושה גמרי יורוליג, כך שאני לא יכול להתלונן״.
עוקב אחרי היורוליג?
״לא ממש. אני עסוק מאוד. דברים השתנו אצלי. גם אין לי כמעט קשר עם שחקנים ששיחקו איתי אז״.
"אהבתי מאוד את מאיר טפירו"
כשאני מספר לו שמכבי לא הגיעה העונה לפלייאין ושיש קבוצה חדשה ביורוליג, הפועל תל אביב, שעשתה פלייאוף, הוא אומר: ״אני רואה שהרבה השתנה מהתקופה שהייתי בישראל״.
והיה גם גמר הגביע המפורסם כששיחקת בירושלים.
״היינו צריכים לנצח. לא פחדנו ממכבי. במשחקים כאלה השאלה מי עושה פחות טעויות״.
הייתה גם העבירה השנויה במחלוקת של טפירו.
״את מאיר אהבתי מאוד, אבל במשחקים כאלה יש דברים שאתה לא יכול לשלוט בהם״.
השיא היה עם הזכייה ביורוליג עם ברצלונה?
״זו הייתה עונה גדולה. הייתה בקבוצה כמות עצומה של כישרון. היו לנו 10–11 שחקנים שבכל רגע נתון על המגרש נתנו תפוקה גדולה. אני כמעט לא זוכר שהפסדנו משחקים באותה עונה. זו הייתה הקבוצה הכי מוכשרת ששיחקתי בה לאורך כל הקריירה״.
זו גם הייתה העונה האישית הכי טובה שלך בקריירה?
״לא. העונה הכי טובה הייתה במכבי״.
עדיין בכדורסל - אבל בצורה אחרת
בראיון מטקסס, שם הוא מתגורר, הוא מספר שהוא עדיין בכדורסל, אבל בצורה שונה לגמרי. מוריס מאמן היום בתוכנית מיוחדת בבתי ספר לילדים ונערים בגילאי 11–16. טוב לו מאוד בג׳וב, והוא לא שואף למשהו אחר: ״אני איש משפחה. זה הדבר הכי חשוב עבורי. אני אוהב להיות בבית, והדבר הכי חשוב הוא לראות את הילדים שלך כל לילה. אני אוהב איפה שאני נמצא״.
טרנס מוריס של הראיון שונה לחלוטין מהדמות שראינו במגרשים. את הרצינות הגדולה וחוסר החיוכים על הפרקט מחליף אדם מאוד שלא מפסיק לחייך ולצחוק: ״על המגרש הייתי מאוד מרוכז במה שאני עושה. בחיים שלי אני ממש לא כזה״.
פרשת מוקדם בגיל 32.
״האמת היא שלא פרשתי. זה לא היה מהלך מתוכנן. אחרי השנה השנייה בברצלונה חזרתי לארה״ב והחלטתי לא להתחיל את העונה כי אשתי הייתה בהריון ורציתי להיות לצידה. תוך כדי התקופה הזו הבנתי שאני צריך הפסקה מנטלית כי העונות לפני כן היו קשות. התוצאה של זה הייתה שלא חזרתי יותר לשחק. יכולתי בשקט לשחק עוד 3–4 שנים״.
