בגיל 17 הוא אזר אומץ והלך ליום מבחנים בעירוני נהריה מליגת העל, שחיפשה שחקן להשלמת הסגל. מתוך עשרות נבחנים הוא נבחר. היום, שבע שנים אחרי, הוא שחקן חמישייה וקפטן בקבוצת צמרת בכדורסל הישראלי. זהו סיפורו של שלו לוגשי מבני הרצליה, אחד הכוחות העולים בקרב השחקנים הישראלים בליגה.
בראיון מיוחד ל"היום" הוא מספר על הזינוק הגדול שעשה, על הדברים שמייחדים אותו כשחקן, על החבר והמנטור מליגת העל, על המאמנים שעבר ועל החלומות הגדולים. יש לו חלומות גדולים מאוד. הוא ממש לא מסתפק בכברת הדרך שעשה עד עכשיו.
לוגשי, מהיישוב הקהילתי שמשית, גדל בהפועל עמק יזרעאל. משם צרוב לו הזיכרון הגדול הראשון שלו. בהיותו בכיתה י"א הוא הוביל את קבוצתו לזכייה בגביע המדינה לנוער עם ניצחון בגמר על מכבי ת"א, בה שיחק דני אבדיה: "עשינו היסטוריה גדולה. גביע ראשון לעמק. זה אירוע שאני לא יכול לשכוח אותו".
האירוע הבא שלא ישכח הוא אותו יום מבחנים בנהריה בקיץ 2019, אליו הגיע עם סבו, מכיוון שעדיין לא היה לו רישיון נהיגה.
"אומץ זה דבר שמאפיין אותי גם מחוץ למגרש", טוען לוגשי. "רציתי לחוות את ליגת העל. הגעתי במלוא האמונה שאני אהיה זה שייבחר. היה מרגש לפגוש את המאמן דני פרנקו. היה עוד יותר מרגש כשהוא צלצל אליי למחרת ואמר לי שנבחרתי ואני חלק מסגל הקבוצה. הייתה לי עם פרנקו כימיה מהרגע הראשון. למדתי ממנו המון. הצטרפתי לקבוצה הבוגרת של נהריה וזו הייתה חוויה. אתה עושה סוויץ'. פתאום אתה מתמודד מול שחקנים שראית אותם בטלוויזיה".
עבורו, ההגעה לליגת העל הייתה דבר טבעי, בשל השאפתנות והצבת היעדים שלו: "אמא שלי מספרת שכבר בגיל 3 היה כדור ביד שלי. תמיד שאפתי הכי גבוה. גם בלימודים עשיתי 5 יחידות בלא מעט מקצועות. אני תמיד רוצה להיות בטופ שלי. הכל אצלי בא ממני. אמרו לי בדרך: יהיה לך קשה, אתה לא תתמודד, אבל אני ידעתי כבר מגיל צעיר שאני אצליח. כשהייתי בנוער המאמן אמר לי משפט שהוא המוטו שלי: תתמיד, תעבוד קשה, תאמין".
"למדנו הרבה מההפסד למכבי תל אביב בגמר"
בהמשך עבר מנהריה למכבי קריית מוצקין, משם המשיך לקריית אתא והיה גורם משמעותי בעלייתה לליגת העל ואף שיחק איתה עונה אחת בליגה הבכירה. בעונה שעברה נחת בבני הרצליה. בעונה הזו שיחק 11 דקות בממוצע למשחק. העונה הוא כבר שחקן חמישייה, משחק 21 דקות למשחק, והתפוקה הסטטיסטית: 8.7 נקודות למשחק ו־4.3 ריבאונדים.
חשבת שתוך מספר שנים תעשה זינוק מטאורי כזה ותהיה קפטן בקבוצת צמרת בליגה?
"קפטן זה משהו שמאוד רציתי. זה כבוד גדול להחזיק בתפקיד, ועוד בגיל צעיר. קפטן זה אומר לא רק להסתכל על עצמך, אלא להיות שם בשביל אחרים בכל רגע נתון. להיות עוגן ולחבר".
בני הרצליה מצליחה יפה מאוד עד עכשיו.
"יש לנו קבוצה מעניינת עם הרבה כישרון ושחקנים שרוצים להוכיח את עצמם. אנחנו חברים טובים ויש לנו חדר הלבשה מגובש. בתחילת העונה הדברים פחות הלכו, אבל אז הדברים התחברו. אנחנו קבוצת התקפה מהטובות בליגה ואנחנו יודעים לשחק ביחד. הגענו כבר לגמר הגביע, שזה הישג מכובד. אני מאמין שכשהליגה תחזור נוכל להגיע רחוק".
בגמר הגביע מול מכבי ת"א פישלתם.
"בשביל הרבה שחקנים זו הייתה הפעם הראשונה, וההתרגשות הייתה באוויר ולא יכולנו להתעלות מעליה. הדברים פשוט לא הלכו. התבאסנו ולקחנו את זה קשה מאוד. למדנו מזה הרבה".
"אני הקפטן של המשפחה"
לוגשי, 1.95 מ', משחק בעמדות הגארד והפורוורד: "בשנתיים האחרונות עשיתי התפתחות גדולה במשחק ההגנה שלי. עבורי זה קודם כל הגנה. בהתקפה אני לוקח את הדברים שמגיעים אליי, אם זה שלשות, אם זה המשחק במגרש הפתוח. הקליעה מבחוץ היא הנשק שלי. כבר בגילאים הצעירים הייתי קולע 5–6 שלשות במשחק. אני מחשיב את עצמי כקלעי טוב מאוד".
חשוב לו מאוד לדבר על המשפחה. מסתבר שמשפחת לוגשי היא משפחה של כדורסל: "אני הקפטן של המשפחה", הוא אומר. כל ארבעת האחים במשפחת לוגשי משחקים כדורסל, כולל הצעיר, שהוא תלמיד כיתה ח' וכבר עבר את ה־1.80 מ': "המשפחה תמכה בי מאוד לאורך כל הדרך. מאז שהייתי ילד ההורים ליוו אותי. בלעדיהם לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. חשוב לי לתת להם את הכבוד".
המודל: ניב משגב
כאן, אנחנו מגיעים למי שמשמש כחבר הקרוב ביותר, מנטור וסוג של מודל: ניב משגב מהפועל העמק, שגם הוא שחקן שצמח מלמטה. "הוא החבר הכי טוב שלי", מספר לוגשי, "אני הכי מתחבר לגישה שלו למשחק. זה בדיוק אני. אני מעריך אותו מאוד. למרות שאנחנו לא באותה עמדה במגרש, אני לומד ממנו המון. זה קשר הדדי, גם אני שם בשבילו כשהוא צריך".
ספר על המאמן שלך יהוא אורלנד.
"יש בינינו חיבור מיוחד. הוא מאמן של שחקנים כי הוא היה שחקן. יהוא נותן לנו חופש בהתקפה. הוא מוביל את הקבוצה בדרך הנכונה וזה עובד טוב. אני חושב שהוא בדרך להיות אחד המאמנים המובילים. יש לו את כל הכלים להיות מאמן מצוין".
מה השאיפות שלך לעתיד?
"המטרה היא להיות שחקן יורוליג לגיטימי. יש לי עוד הרבה עבודה, אבל אני באמת מאמין שזה יקרה. אני יודע מי אני ויודע מה יש לי לתת".
ואני בטוח שגם את הנבחרת אתה רואה באופק.
"זה יעד וזה מרגש. החלום שלי הוא לייצג את המדינה. לא הייתי לוחם בצבא כי הלכתי להיות ספורטאי מצטיין, וזו יכולה להיות הדרך שלי לתרום למדינה שכל כך חשובה לי".
ואיך אתם מתנהלים בימים אלה שאין ליגה?
"חזרנו לאימונים רק הישראלים. השחקנים הזרים נמצאים בחו"ל. כבר תפסו אותנו אזעקות במהלך אימון. אותי תפסה גם אזעקה בדרך לאימון. זה לא קל, אבל זה משהו שלצערי למדנו לחיות איתו. צריך לקחת הכל בפרופורציות, הלוחמים בחזית נמצאים בסיטואציות הרבה יותר קשות. כל החברים שלי הם לוחמים. בינתיים אנחנו שומרים על כושר. אני מקווה שנחזור ונסיים את העונה כמו שצריך".