להפסיד משחק יורוליג זה לא כיף. להפסיד זה תמיד רע, אבל בישראל זה אולי קשה יותר מבכל מקום אחר. יש אולפן פתוח, לפחות 5 פודקאסטים ינסו למצוא כל אחד דרך שונה "לפרק" את המפסידים, אתרים, עיתונאים ואנשים שיודעים מה היה צריך לעשות.
אבל להפסיד משחק יורוליג בהפועל ת"א של דימיטריס איטודיס, גורם לשחקנים לא לחשוב מה יגידו או יכתבו, הם יודעים שישמעו הכל בפנים מהמאמן שלהם וזה יקרה תוך כדי בערך 3 שעות של וידאו, בהם יראו את המשחק כולו, והוא יטיח בשחקנים כל מה שהוא חושב על ההופעה שלהם. השפה לא תמיד תהיה נעימה והטונים יהיו גבוהים.
איטודיס הוא הפועל ת"א של היום. כלפי חוץ זו הקבוצה של עופר ינאי, אבל בפנים היא של היווני שצריך להגיד עליו את הדברים הבאים, גם אם הם מובנים מאליהם: המאמן הזר הגדול ביותר שהגיע אי־פעם לישראל, הוא הפך את הפועל ת"א (כן, בזכות הכסף של ינאי ושותפיו) לאימפריה, העלה אותה ליורוליג עם זכייה היסטורית ביורוקאפ, מוליך את היורוליג, הוא מרוויח יותר מכל מאמן בליגת העל מאז ומעולם ונחשב למאמן היווני המצליח ביותר וחלק בלתי נפרד משושלת אוברדוביץ' בפנאתינייקוס.
ביוון, כמו ביוון, הוא לא יזכה להערכה מלאה עד שיצליח באחת משתי הגדולות וסיכוייו לקבל את אולימפיאקוס דומה לזה של שמעון מזרחי לנהל את הפועל ת"א. אגב, העובדה שהקיץ יוון זכתה במדליית ארד ביורובאסקט תחת ואסיליס ספאנוליס, שמזוהה עם שתי הגדולות, מקטינה את סיכויי איטודיס לקבל את פאו אחרי עידן עתמאן.
פוליטיקאי בחסד
איטודיס לא רוצה להיות חבר של אף אחד פה. הוא לא חבר של עיתונאים או של קולגות, וגם שחקניו הם רק השחקנים שלו. נכון שהוא לא יצעק על וסיליה מיציץ' או אלייז'ה בראיינט, כמו שיעשה לקולין מלקולם, כריס ג'ונס או ים מדר, אבל גם הם לא ייצאו חפים מפשע, למרות שמספרים שלמיציץ' יש לו יחס שונה, הרבה כבוד, שלא נגיד פחד מסוים.
עם כל מי שמדברים על המאמן היווני, מגיעים למסקנה ברורה - מדובר באיש חכם, אבל הוא גם תמיד ידאג שתחשוב שהוא חכם ממך וזה לא משנה אם מדברים על כדורסל, כדורגל או נושא אחר. גם אם הוא לא מתכוון להתנשא, הוא נתפס ככזה.
איטודיס שולט בהכל. הוא זה שמחליט מתי טסים ואיך, מתי אוכלים, איזה מלון ומה לובשים. האימונים שלו לא קלים, אבל מתוכננים לפרטי פרטים. שעה ויותר לפני כל אימון הוא נפגש עם הצוות ויוצא עם דפים בהם כתוב מה קורה בכל דקה באימון, איזו חמישיות יתורגלו ואיזה תרגילי קליעה יתורגלו בכל שלב. וזה נכון רק לאותו אימון, מחר יהיו דפים חדשים.
שום דבר לא מקרי. הוא זה שמעביר את האימון כולו, כולל הצד הטקטי, אבל מכבד את דעתם של עוזריו, ולעולם לא יסתור משהו שאחד מהם אמר תוך כדי אימון.
בארץ המילה פוליטיקאי הפכה מזמן למילת גנאי. ביוון מעריכים את הפוליטיקאי איטודיס, שלא אומר את מה שהוא חושב. בארץ זה אחרת. גם מול התקשורת הכל מתוכנן. הוא מגיע מוכן למסיבות העיתונאים, הוא גם זה שמחליט מי השחקן שיגיע ואפילו מספיק לעבור סוג של תדרוך לפני שהוא פוגש את התקשורת, שלא פעם מקבלת מבט ואפילו תשובה מזלזלת מהאיש עם הג'ל.
הוא תמיד מתיישר לפי החליל של הבוס הגדול (במקרה הזה עופר ינאי) ולעולם לא יפסח על אמירה שמחזקת את דעתו. מקאדין קרינגטון, דרך השופטים וכלה בשיטת המשחקים, המנהלת, האיגוד, הנבחרת ועוד ועוד ועוד.
מה עם הישראלים?
להפועל ת"א יש שתי קבוצות, זו של היורוליג, עמוסת הכוכבים והזרים וזו של הליגה. הסגל שלה הוא העמוק ביותר באירופה ופרט אולי לתומר גינת וים מדר, כולם שם מסיבה אחת בלבד - הכסף. זה לא שגינת ומדר זולים, הם פשוט הלכו אחרי הלב שלהם והלב הפך לשווה הרבה מאוד כסף.
בימים שבין משחקי הליגה ליורוליג, איטודיס מתעלם כמעט לחלוטין מחמשת הישראלים שאינם חלק מרוטציית היורוליג. גם אם הם מרגישים חלק מהקבוצה, הם יודעים שהם לא באמת חלק, אבל אף אחד מהם לא ביקש לעזוב, והיו הצעות מקבוצות ליגה לכמה מהם.
בר טימור, גיא פלטין ועוז בלייזר היו שם לפני איטודיס, אבל הפכו לחלק מהסגל המשני והיחס אליהם בהתאם. למעשה אין יחס כלל בימי היורוליג, והם פה כדי לעזור לעבור את המשחקים נגד נס ציונה, גליל עליון וכדומה. אחת השאלות המעניינות היא מי יהיו הישראלים של הפועל ת"א בשנים הבאות. קשה לראות את שגב, בלייזר, יפתח זיו, פלטין ואפילו הקפטן טימור, ממשיכים במצב הזה.
איטודיס לא חבר של השחקנים. יש לו את הקהילה היוונית וזהו. הוא לא מנהל "סמול־טוקס", לא באמת מעניין אותו שלומם או איך האישה מתאוששת מלידה או האם יצאו לילדה שיניים. הוא פה בשביל לשחק כדורסל, וכולם עושים את זה בדרכו. הוא לא איש ציני וגם לא מצחיק. זה שונה מהיחסים שהיו לשחקנים הישראלים עם מאמנים בקבוצות שלהם או בנבחרת ישראל.
אצל איטודיס כיף להיות שחקן מוביל, הרבה פחות כיף להיות שחקן משני. אנטוניו בלייקני יכול להרשות לעצמו להרים כמעט כל זריקה שיחפוץ וזה יעבור לסדר היום, שחקנים אחרים שלא קוראים להם מיציץ', בראיינט או דניאל אוטורו, יספגו צעקות על כל זריקה לא לעניין, בטח אם היא לא נכנסה.
האיש שנשלח בגיל צעיר ללמוד סרבית כדי להיות העוזר המיתולוגי של אוברדוביץ', הפך לאחד המאמנים הגדולים ביבשת, למרות שהצליח עד היום רק בצסק"א.
"אני יכול להבטיח לכם שאיטודיס הוא זמר אדיר", אומר עיתונאי יווני. "אם הפועל ת"א תזכה ביורוליג, תשמעו בחגיגות שאין זמר טוב ממנו בין מאמני היורוליג".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו