"ברחתי? הייתי בישראל בשלוש מלחמות שונות, היא הבית שלי"

כניסתו של איש העסקים לב מזור לעירוני נס ציונה אפשרה לקבוצה לצרף שחקנים בפרופיל ובסכומים שבעבר לא היו נגישים עבורה. סימנים ראשונים לשינוי ולשאיפות של הקבוצה ניתן היה לראות כבר בקיץ, עוד לפני שהוכרזה העסקה באופן רשמי, כאשר שחקנים כמו דאמיון לי וטי.ג'יי קליין חתמו בלב המושבה. עבור שחקן הפנים האמריקני–ישראלי, ההצטרפות לכתומים סימנה גם חזרה לישראל ולמגרשים לאחר שנתיים קשות וארוכות.

כעת, בראיון ראשון ובלעדי ל"היום" מאז חזר לישראל והצטרף לנס ציונה, מספר קליין על המלחמה, הפציעה הקשה שהשביתה אותו מפעילות ואיימה לסיים לו את הקריירה, התמיכה מהבית, הביקורות שספג והשיחות שניהל מול הפועל ירושלים וכמעט השיבו אותו לקדנציה שנייה בבירה.

"אני מרגיש טוב ושמח לחזור לישראל" אמר קליין, "הקבוצה עדיין לא משחקת כמו שהיינו רוצים, אבל באופן אישי אני שמח לחזור למגרשים ולשחק כדורסל אחרי שנתיים. מאושר להיות שוב בישראל עם המשפחה הישראלית שלי, אני מגדיר את החברים כאן כמשפחה ועבורי ישראל היא הבית שלי.

"מקצועית אני מרגיש שאני מנסה לחזור לעצמי 'ולהחזיר את הרכבת בחזרה למסלול'. סבלתי מפציעה קשה שהגבילה אותי לשנתיים, זו הייתה פציעה רצינית מאוד בגב שהרחיקה אותי מהיכולת שלי. עבורי המטרה הייתה לחזור למגרשים ולהוכיח לעצמי ולכולם שאני יכול לשחק כדורסל שוב".

"לא הייתי מוכן לפרוש ככה"

מה החזיר אותך לארץ ולנס ציונה?

"לא רציתי שהקריירה שלי תסתיים בפציעה קשה. רציתי לסיים את הקריירה ואת הסיפור שלי בדרך שלי. אחרי שהצטרפתי להפועל אילת ונפצעתי, פרצה המלחמה והתרחשו הרבה דברים שלא היו בשליטתי. הפציעה שלי והקשר של הנציגים שלי מול אילת הוביל להרבה שמועות שקריות כלפיי, זה נתן לי מוטיבציה ורק גרם לי לרצות לחזור למגרשים ולהראות לכולם שאני עדיין אותו השחקן שהייתי.

"ראיתי ברשתות החברתיות הרבה תגובות שקריות של אנשים שאמרו שברחתי בגלל המלחמה וזה הצחיק אותי. הייתי בישראל בעבר בשלוש מלחמות שונות. כשהייתי במכבי תל אביב ופרצה מלחמה, לא עזבתי למרות ששחקנים אחרים עזבו, נשארתי ושיחקתי. כשהייתי בחולון ופרצה מלחמה, לא ברחתי, נשארתי. כאב לי מאוד לשמוע אנשים שאומרים שברחתי ב-7.10 בגלל המלחמה, שיחקתי עבור נבחרת ישראל ונתתי את כל כולי עבור המדינה שהיא הבית שלי על הפרקט.

"אני יודע שאנשים מדברים וככה עובדות הרשתות, אבל אני לא הייתי מוכן לפרוש ככה. רציתי לחזור ולהוכיח למבקרים שאני יכול לחזור מפציעה שמסיימת לשחקנים קריירות בשביל לחזור ולשחק בישראל מבלי לעבור ניתוח. הסיבה השנייה היא בזכות עמית שרף, מגיע לו המון קרדיט על זה וחזרתי בשבילו. הוא היה המאמן שלי בהפועל חולון בעבר, כל שנה מחדש הוא ניסה להחזיר אותי מאז. אנחנו מאוד קרובים".

"הרגשתי מובס"

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, קליין למסע הסברה משלו ברשתות החברתיות וספג לא מעט אש גם ממי שראה כחבריו הקרובים בשל כך. "זה פגע בי שאנשים אומרים ככה בגלל מה שנתתי לכדורסל הישראלי. לאורך המלחמה נלחמתי בחברים ובמעגל קרוב שלי, אפילו ברשתות החברתיות שלי על מנת להגן על ישראל מפני כל מי שהשמיץ אותנו.

"במשך שעות רבתי עם אנשים וניסיתי להסביר להם את המצב בישראל וכמה האנשים כאן טובים. פתחתי עמוד באינסטגרם שעסק בהסברה למען ישראל ביחד עם דרו אדלמן ששיחקה פה גם. הרגשתי שאנשים שופטים אותי בלי להכיר אותי".

היו רגעים שחשבת שתיאלץ לפרוש בעקבות הפציעה?

"במשך כל יום בשנה וחצי האחרונות חשבתי על פרישה. הרגשתי מובס, חששתי שאאלץ לוותר. עברתי שנתיים של גיהינום, עברתי שנתיים של הרבה זמן עם עצמי, הרבה מחשבות ותהיות על החיים. כשאתה שוכב על הרצפה ולא יכול לזוז יש לך הרבה זמן לחשוב ולהבין מי אתה.

"הייתי אדם משוגע, רועש ומוחצן, השתנתי, אני אדם אחר היום, הבנתי שבכל רגע הקריירה יכולה להסתיים. עברתי ימים קשים בהם שכבתי במיטה ובכיתי, לא הצלחתי אפילו לקום והרופאים אמרו לי שאני חייב ניתוח ואני צריך לפרוש. במשך תקופה ארוכה לא האמנתי בעצמי, אבל המשפחה שלי ואמא שלי (שחקנית היכל התהילה ננסי ליברמן) תמכו בי ודחפו אותי להמשיך. זה היה מאבק פיזי ומנטלי, בגלל מה שנאלצתי לעבור, אני מרגיש מדהים לחזור לשחק".

"מכבי? כמו היאנקיז בבייסבול"

שיחקת לאורך הקריירה שלך בארץ במרבית במועדוני הצמרת, אתה חושב שגם היום, אחרי מה שעברת, אתה עדיין אחד הגבוהים הישראלים הטובים בליגה?

"ללא ספק. אני מאמין בעצמי ומרגיש שאני אחד הגבוהים הישראלים הכי טובים בליגה. בקיץ שחלף שיחקתי בטורניר 3 על 3 המפורסם בארצות הברית שמאגד שחקנים מפורסמים וזכיתי בתואר השחקן המשתפר, זה נתן לי ביטחון לשוב ולשחק כדורסל. טוב לי בנס ציונה ויכול מאוד להיות שזה יהיה הבית שלי לשנים הבאות.

"זה שאני לא משחק יותר במכבי ת"א לא אומר שאני צריך להוכיח שאני שייך לשם, אולי בכלל אני לא רוצה להיות שם יותר. הגעתי לשלב בקריירה שלי שהייתי במועדונים הגדולים ואני לא מתחרט על כלום, הייתה לי קריירה מדהימה ובשלב הזה אני רוצה להיות איפה שטוב לי".

מה המועדון שאתה מרגיש הכי מזוהה איתו בישראל?

"אני בנס ציונה ואני אוהב את המקום הזה מאוד. מבין קבוצות העבר, אני מרגיש הכי מזוהה עם הפועל חולון. זה היה הבית שלי, הם גידלו אותי כאדם וכשחקן, לעולם לא אשכח את מה שהם עשו בשבילי ולכן גם הייתי שם הכי הרבה זמן ביחס לשאר הקבוצות בקריירה שלי. מאז שעזבתי, הייתי קרוב מספר פעמים לשוב להפועל חולון".

בעונה שעברה פורסם שסיכמת בהפועל ירושלים, אבל בסוף לא הצטרפת לקבוצה. מה קרה שם?

"דיברנו והגענו לסיכום. לא הייתי כשיר לגמרי והם נכנסו לרצף ניצחונות והחליטו לעצור את המגעים. בדיעבד אני חושב שהם עשו את ההחלטה הנכונה עבורם וגם עבורי שהם החליטו לעצור את השיחות. לא הייתי כשיר והם היו ברצף טוב ולא היו צריכים אותי. דן שמיר היה המאמן הראשון שלי בהפועל חולון ויונתן אלון היה העוזר, אנחנו בקשר טוב עד היום".

שיחקת בעבר גם במכבי ת"א. איך אתה זוכר את התקופה שם?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"השנה במכבי תל אביב הייתה מדהימה, זו חוויה יוצאת דופן לשחק שם, אחד מרגעי השיא של הקריירה שלי. עד היום כשאני בארצות הברית ואני מספר לאנשים ששיחקתי במכבי הם מתרגשים, כולם מכירים אותה והיא כמו ניו יורק יאנקיז בבייסבול. אני שמח שזכיתי להיות חלק קטן מההיסטוריה של המועדון".