"מכבי תל אביב מותג מפואר - ותישאר כזה למרות עליות וירידות"

"זה בא לך בהפתעה", אומר חן ליפין, אחד הרכזים הישראלים הטובים בתולדותמכבי תל אביב, שחגג השבוע את יום הולדתו ה-60. "איך שהזמן רץ. זו נקודה בחיים שמעוררת מחשבות ושאלות. אני עושה הרבה ספורט ושומר על עצמי, אבל מה שהכי חשוב זה שיש משפחה טובה ותומכת, לא צריך להיות גרידי".

ואכן, הזמן רץ. ליפין, שזכור בזכות המראה הנערי הכמעט נצחי, כבר מרים על הידיים את הנכד הראשון שלו, וצריך לחזור יותר מארבעה עשורים לשנה (1983) שבה החל את תשע העונות שלו במדים הצהובים, כיורשו שלמוטי ארואסטי.

ליפין, שגם היה חלק מנבחרת ישראל בהופעתה האחרונה באליפות העולם ב-1987, נבחר ב-2013 להיכל התהילה של מכבי, בין השאר בזכות חלקו בימים היפים של שנות ה-80, אז העפילה הקבוצה לשלושה גמרים רצופים בגביע האלופות (הגלגול הקודם של היורוליג). היא אמנם הפסידה בכל אחד מהם, אבל למי שלבש את הגופייה מספר 10 החוויה נשארה חקוקה בזיכרון.

הרגע האישי הגדול בקריירה של ליפין היה כשקלע את שלשת הניצחון ב-1989 מול סקווליני פזארו. משחק זכור נוסף שלו היה בסדרת הגמר מול הפועל ת"א בעונת 1984/85. בגיל 19, במצב של 1:1, הוא עלה למשחק השלישי והמכריע במקום ארואסטי שהורחק, ושיחק 40 דקות מצוינות בדרך לעוד אליפות בצהוב.

"מרוצה מהדרך שעשיתי"

ליפין החל לשחק במכבי בגיל 12, כשהוא נוסע באוטובוסים ממושב ביתן אהרון. הוא מספר שבכל תקופתו בקבוצה, בנוער ובבוגרים, לא הפסיד אף פעם אליפות. מצד שני, היו אותם הפסדים צורבים בשלושה משחקי גמר רצופים באלופות: "זה הדבר היחיד בקריירה שיש לי ממנו תחושת פספוס. מבחינתי ההפסד הכי צורב היה בגמר מול ספליט ב-1989. זמן קצר לפני כן הבסנו אותם ב-40 הפרש. אנחנו חששנו בכלל מברצלונה, וספליט הדיחו אותם כבר בחצי הגמר. יכול להיות שעלינו לגמר הזה עם ביטחון עצמי מופרז".

ובמבט לאחור, איך אתה רואה את הקריירה שלך?

"אני מאוד מרוצה ממנה ומהדרך שעשיתי לכל אורכה. אמרו שאחרי התקופה של מיקי-מוטי לא יהיה עוד ישראלי שיצמח ויהפוך למשמעותי במכבי ת"א, והוכחתי אחרת. מבחינתי שברתי אז את תקרת הזכוכית. זו הייתה קריירה טובה שבה שיחקתי עם השמות הכי גדולים, אלה שחקוקים בדפי ההיסטוריה של מכבי, כמו אולסי פרי, ברקוביץ', ארואסטי, קווין מגי ולי ג'ונסון".

בהמשך הקריירה החלפת את ארואסטי האגדי בעמדת הרכז. איך התמודדת עם הציפיות הגדולות?

"אמרו שמיקי ומוטי לא ייתנו לאף ישראלי לגדול לידם. זה לא נכון. הם עזרו לי מאוד והיחסים בינינו מעולים עד היום. כשהחלפתי את מוטי, זאת לא הייתה משקולת עבורי. היה לי ביטחון גדול ביכולות שלי וביכולות להתמודד עם האתגר".

אם את ברקוביץ' ומגי הוא מגדיר כ"שחקנים הכי גדולים ששיחקתי איתם", בכל הקריירה במכבי היו לליפין "שני מאמנים מעולים", רלף קליין וצביקה שרף. "שניהם תרמו לי אישית הרבה מאוד ויש לי רק דברים טובים לומר עליהם".

תפקיד הרכז השתנה מאוד מהתקופה שבה אתה שיחקת?

"בצורה דרמטית. כיום הרכזים הם בגובה של 1.90 מ' ומעלה והם קולעים הרבה. ההתקפה התקצרה מ-30 שניות בזמן שלנו ל-24 שניות. זה אומר שהדומיננטיות של הרכז עלתה מאוד. בתקופתי הרכזים היו צריכים לקלוע 10-6 נקודות, אבל בעיקר לארגן את המשחק ולמסור אסיסטים. כיום זה כדורסל של גארדים, זה עולם אחר".

סוד ההצלחה: המשכיות

עם פרישתו עבר ליפין לעולם העסקים, תחילה בעסק המשפחתי ובהמשך עסק ב"נכסים מניבים", והוא הבעלים של שלושה קניונים. ואיפה הכדורסל בכל הזמן הזה? "אני רחוק מאוד, די התנתקתי", הוא מספר, "רגשית זה מאחוריי. אני הולך לכמה משחקים של מכבי בכל עונה ועוקב בתקשורת, אבל אני לא מתגעגע למשחק. טוב לי איפה שאני כיום".

למה עם הפרישה שלך לא הלכת לאימון או לניהול בכדורסל?

"הייתה לי דילמה מאוד רצינית אם להמשיך בכדורסל או להיכנס לעסק המשפחתי. היו לי מעט הצעות ודחיתי כל הזמן את ההחלטה עד שהעניין, מבחינתי, ירד מהפרק. כנראה לא היה לי דרייב".

ומה אתה אומר על מכבי של היום?

"מכבי זה מותג מפואר שיישאר כזה למרות עליות וירידות. אחתהבעיות המרכזיות של מכבי בשנים האחרונותהוא חוסר ההמשכיות. אנחנו היינו צוות שחקנים שרצים ביחד כמה שנים וזה אחד מסודות ההצלחה. לא הכל בעניין הזה תלוי במכבי, כי יש לא פעם מצבים ששחקנים מקבלים הצעות גבוהות והקבוצה לא יכולה להשאיר אותם. דבר נוסף: מכבי הייתה השליטה הבלעדית בליגה הישראלית מבחינת עליונות כלכלית, ובשנים האחרונות נכנסו גורמים אחרים בקבוצות אחרות בעלי יכולת כלכלית, וזה מערער את הדומיננטיות שלה".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות