בסופיה יורד גשם כבר יומיים ברציפות. הטפטוף לא נפסק אפילו לרגע וממלא את רחובות הבירה הבולגרית ברטיבות אינסופית, שזה כל כך רחוק מהחום התל אביבי המצוי והדביק. מזג האוויר אינו הדבר היחיד שהפוך כאן. זהויות ונרטיבים ספורטיביים, שהורגלנו אליהם במשך דורות, מקבלים לפתע משמעות מעודכנת, הפוכה ומוזרה.
למשל, המשפט הבא, שהוא אחד המוזרים שכתבתי בחיי: הערב יתקיים דרבי תל אביבי ראשון אי פעם במסגרת היורוליג, ואיכשהו הפועל תל אביב מגיעה אליו פייבוריטית עם מאזן מושלם, המקום הראשון בטבלה והילה של ווינריות אינסופית, בעוד מכבי תל אביב נראית אבודה ורק שואפת שלא לעשות פדיחות. האדום הוא צהוב היום, והצהוב הוא אדום. ולא מדובר רק בחילופי מקומות ספורטיביים, אלא בשינוי עמוק מאוד.
אוהדי הפועל עדיין לא עיכלו את השינוי. האולטראס, למשל, מחרימים בהפגנתיות את משחקי הקבוצה. אוהדים ותיקים טוענים כי הם לא מסוגלים לתמוך בכל מה שהם תיעבו במשך דורות אצל היריבה העירונית.
שמעון אמסלם, שנמצא במועדון כבר 40 שנה, ישב בצידי המגרש בזמן האימון המסכם והודה שהוא מתרגש: "תמיד הפועל הייתה קבוצה משנית - בתקציב, בתוצאות, בהכל. כמו שאריק איינשטיין שר, 'ואיזה מסכנים האוהדים ששברו להם את הלב'. אבל אני חושב שלהפועל ת"א נמאס מהנרטיב הזה.
"יש אוהדים שאומרים 'מאז 1969 לא ראינו אליפות, אז כבר לא אכפת לנו מהמחיר'. הפרויקט הזה נוצר כדי לייצר זיכרונות וחוויות. זיכרונות שנוכל לקחת איתנו עד הסוף. זה מסע חדש ומסעיר לכולנו, זאת הפועל חדשה, והדיסוננס הזה מאוד קשה להרבה אוהדים".
אתה זוכר דרבי כזה שבו הפועל כל כך פייבוריטית?
"היו כמה תקופות בעבר שהגענו לדרבים בתור פייבוריטים, אבל אז במשחק המכריע ביד אליהו, מול עשרת אלפי הצופים שלה והניסיון שלה - מכבי ידעה תמיד איך להגיע מוכנה ולנצח. בסוף הכסף והמורשת מנצחים. עכשיו אנחנו מנסים לבנות אותו הדבר בצד האדום של העיר, קבוצה שמסתכלת בלבן של העיניים, שמגיעה רחוק בכל מפעל שהיא מופיעה בו, שמשתדלת להיות ממוקדת מטרות והישגים ומקווים שזה יקרה".
עודד קטש, הסמל הצהוב שמאמן כיום את מכבי, חושב שהמשחק הוא "יום היסטורי להפועל תל אביב יותר מאשר למכבי. מכבי ביורוליג זה משהו שקיים הרבה שנים, בשבילם זה מאוד חגיגי. היינו רוצים לנצח ולא להפסיד, אני לא בטוח שנצליח, אבל צריך לבוא עם אגרסיביות ומחויבות. נצטרך להתאים את המוכנות שלנו לאירוע".
רחוק מהבית
המלחמה והאיסור לקיים משחקים בינלאומיים בישראל הפכו את מה שאפשר להגדיר כמשחק הכדורסל הכי מטורף וגדול שהתקיים בשנים האחרונות - לאיזה אירוע נידח וסגור בסופיה הגשומה.
קצת יותר מ־1,000 אוהדי הפועל הגיעו לסופיה, בעוד שהיציעים הצהובים צפויים להכיל מאות בודדות של אוהדי מכבי. "ברור שאם המשחק היה מתקיים בארץ, זה היה גדול פי כמה וכמה", מודה הפורוורד האדום תומר גינת.
"כל הזמן שואלים 'האם אתם מרגישים פייבוריטים?', אבל אני לא חושב שיש דבר כזה 'פייבוריט'. בסופו של דבר, יש פה שתי קבוצות מצוינות בתחילת עונה, וכל אחת רוצה להוכיח את עצמה. זה אירוע מרגש, היסטורי, ואנחנו באים לנצח".
בשתי הקבוצות מספרים כי גם השחקנים החדשים מבינים את משמעות המשחק. "הבחורים אצלנו שמעו הרבה על חשיבות הדרבי", מגלה הקפטן הצהוב ג'ון דיברתולומיאו, "אנחנו שמחים להיות חלק מההיסטוריה, ונצטרך להסתכל על המשחק הזה בדרך חיובית. מומנטום הוא דבר חשוב בכדורסל והלוואי שהיה לנו מומנטום חיובי, אבל ההפסדים נתנו לנו 'אגרוף בפרצוף' ועכשיו נצטרך להתמודד עם זה".
מכביזם באדום?
חלק מהשינוי הגדול שעבר על הפועל בתהליך המכביזם שהיא חוותה בתקופה הזאת, היא העובדה שהקבוצה כבר לא בנויה על סגל ישראלי. עם סגל של 11 זרים, הפועל ת"א מתייצבת לדרבי - כששחקניה הישראלים המעטים, שכן נכחו אתמול באימון המסכם, בכלל לא השתתפו בו.
כשהמאמן היווני דימיטריס איטודיס נשאל על ידי העיתונאים במגרש שאלות שקשורות ל־7 באוקטובר, כי זה היה התאריך אתמול, הוא ידע להתחמק באלגנטיות, דיבר על עצבות והעביר נושא. אחר כך כינס מנהל הקבוצה את כל השחקנים במרכז הפרקט. הוא סיפר להם על בני משפחת קוץ, ששניים מילדיה שנרצחו בשבת השחורה שיחקו באקדמיה של המועדון. הם עמדו דקת דומייה, ומיד חזרו לשגרה והחלו לזרוק כדורים לסל.
כאמור, בסופיה הכל הפוך. הפועל היא מכבי, מכבי היא הפועל. לאוהדים זה שובר את הלב, אבל זאת המציאות לקראת הדרבי התל־אביבי הראשון ביורוליג. המשחק הכי גדול של השנים האחרונות בכדורסל הישראלי יתקיים הערב במדינה אפורה, באווירה חורפית ועם יציעים ריקים. צריך להתרגל.
