שבועיים לפני פתיחת היורוליג ומה שצריך להדאיג את הפועל תל אביב יותר מכל - הוא חוסר יריבות ברמה גבוהה, שלא לדבר על קבוצות יורוליג, לקראת פתיחת המפעל.
ניסוי כלים אמיתי לא היה כאן. שישה משחקים היו לקבוצה בהכנה - שישה טיולים. הצ׳אנס היחידי שאולי הם ייפגשו מתחרה שתאתגר אותם, זה בחצי גמר גביע ווינר - שלושה ימים לפני פתיחת היורוליג.
הפועל ת״א הגיעה למשחקי גביע ווינר מסופיה, שם מקום מושבה העונה. היא פגשה שם מספר יריבות שהמשחקים מולם הבליטו פערי רמות גדולים. זה לא השתנה כשהאדומים הגיעו לארץ - ובשני משחקי גביע ווינר נגד עירוני נס ציונה ועירוני קרית אתא, הם ניצחו בהפרש מצטבר של 88 נקודות. השאלה היא אם חוסר ההתנגדות של היריבות בהכנה עלולה להזיק לקבוצה כשתגיע לדבר האמיתי.
בכל משחק שישוחק בארץ יצטרך המאמן דימטריס איטודיס להשאיר שבעה זרים בחוץ. הקבוצה תוכל להופיע לכל משחק עם חמישיית זרים אחרת, וזו תהיה התמודדות הגדולה של המאמן היווני העונה - לתמרן בין הסגל ליורוליג, שם אין מיגבלת זרים, לבין חמשת הזרים שמותר לרשום בליגה הישראלית. משימה שגם המאמן היווני עם כל הוותק והניסיון שלו לא עמד בה עד כה בקריירה שלו.
בפועל, הפועל תל אביב תשחק העונה עם שתי קבוצות - זו של היורוליג וזו של הליגה. שני המשחקים בגביע ווינר וההפרשים העצומים הם כנראה הפרומו למה שניראה בליגה. ההבדלים בינה לבין רוב קבוצות הליגה הם עצומים. נכון שבמהלך הליגה, כשתהיה מרוכזת בעומסים של היורוליג, זה יכול להיות פחות קל, אבל באופן טבעי ניפתחו כאן פערים עצומים בין האדומים שהתקציב שלהם לעיתים פי 20 מהיריבות, ואם לא אז פי 10.
הפערים יתרחבו, הקרבות האמיתיים יהיו רק מול מכבי ת״א, הפועל ירושלים ואולי הפועל חולון. ההפרשים העצומים שראינו בשני המשחקים האלה לא מאפשרים ללמוד יותר מדי, אבל בכל זאת יש כמה דברים שכבר בולטים לעין. קודם כל, רמת ההגנה של הקבוצה, שאמורה לעלות העונה בזכות הצוות העמוק והפיזי שנבנה שם.
