עוד לפני שהשלימה סופית את בניית הסגל, הקבוצה הנוכחית שמכבי תל אביב בונה נראית טובה ומגוונת יותר מזו של העונה שעברה. השאלה הגדולה היא האם זה יספיק כדי להגיע למחוזות הפליי-אין או הפלייאוף ביורוליג.
מכבי לא הייתה פעילה בתחילת עונת ההעברות, שהחלה למעשה עוד לפני סיום העונה הקודמת. היא לא נכנסה למירוץ אחר השמות הגדולים של היורוליג, כמו טי.ג'יי שורטס, דז'נאן מוסא, ניקולה מירוטיץ', תיאו מאלדון, טוקו שנגלייה ומרקו גודוריץ'. הסיבה לכך היא כמובן העלויות הגבוהות שנלוו להחתמת שחקנים מהקליבר הזה.
במקום זאת, מכבי חיכתה לשלב מאוחר יותר ופנתה לכיוון של שחקנים שנפלטו מה-NBA וליגת הפיתוח, שם השקיעה את מאמציה. אין בהרכב המחודש של הקבוצה כוכב יורוליג שעבר אליה, אך יש בו שמות מעניינים ובעלי פוטנציאל. עם זאת, יש לציין שמדובר בכמות לא קטנה של הימורים – ובתקציב שאינו מתחרה בזה של רבות מקבוצות היורוליג, רכיב ההימור היה בלתי נמנע.
המשכיות - אין כאן
כבר בעצם המהפכה בסגל טמון הימור. מכבי שינתה למעלה ממחצית הקבוצה, בעיקר בתחום הזרים, שם הביאה שישה שחקנים חדשים. אסור לשכוח שהיא איבדה שני שחקנים משמעותיים – ליוואי רנדולף, ובעיקר רוקאס יוקובאיטיס. עם שמונה שחקנים חדשים, שאלת הכימיה והחיבור תהיה קריטית. המשכיות – אין כאן.
ההימור הבולט ביותר הוא חוסר הניסיון ביורוליג, נקודת מפתח בליגה הבכירה של אירופה. אושיי בריסט וג'ף דאוטין ג'וניור לא שיחקו כלל ביורוליג, ואף לא שיחקו בעבר באירופה. שחקנים כאלה עלולים להתקשות. לא כולם הם קנדריק נאן. גם ללוני ווקר יש ניסיון מוגבל מאוד ביורוליג, שליש עונה בז'לגיריס קובנה, וייתכן שגם הסנטר שיגיע עדיין לא שיחק באירופה. מדובר בחלק משמעותי מהקבוצה, ונקודה מרכזית בהקשר לסיכויי ההצלחה שלה.
החתמה בשביל הקהל
ואלה לא ההימורים היחידים. מרסיו סנטוס ואורוש טריפונוביץ' הם בעלי פוטנציאל גבוה, אך צעירים מאוד. סנטוס שיחק בעונה שעברה ביורוקאפ, אך טרם התנסה ברמת היורוליג. מכבי אמנם הגדילה את התקציב, אך לא נכנסה לתחרות על השמות הגדולים באמת. היוצא מן הכלל היחיד היה ההחתמה של לוני ווקר, שחתם על חוזה של מעל שני מיליון דולר. ווקר אמור להיות הפנים של הקבוצה, השחקן המרכזי והדומיננטי. עבור הקהל, שצמא לשמות גדולים, מדובר בהחתמה מספקת, ומכבי גם משדרת בכך שהיא עדיין מסוגלת להיאבק על שחקנים מהשורה הראשונה.
אחד השדרוגים הבולטים ביותר לעומת העונה שעברה הוא בתחום כוח האש של הקבוצה. מכבי צפויה להיות העונה קבוצת קליעה טובה יותר, אולי בצורה משמעותית: יש לה רשימה רחבה של שחקנים שיכולים לייצר נקודות ולקלוע מבחוץ באחוזים גבוהים – סביב 40 אחוז. מדובר בין השאר בתמיר בלאט, ג'ף דאוטין, לוני ווקר, ג'ון דיברתולומיאו, אורוש טריפונוביץ', רומן סורקין, וגם מרסיו סנטוס שמסוגל לקלוע היטב מעבר לקשת.
התחזקות כחול-לבן
ציון טוב וקרדיט גדול מגיע למכבי גם על החיזוק הישראלי שלה – שני שחקנים איכותיים, עם פוטנציאל התפתחות גבוה וגיוון במשחק. גור לביא, הישראלי הטוב ביותר בליגה בעונה שעברה, מסוגל לשחק בשתי עמדות הפורוורד. הרכש השני, טי.ג'יי. ליף, יכול לשחק בשתי עמדות הפנים. שניהם אמורים להיות שחקני רוטציה חשובים.
השאלה שתכריע את איכות הסגל היא זהות הסנטר שיגיע, אותו שחקן שעתיד להשלים את ההרכב. סנטר דומיננטי עשוי להיות שובר שוויון – זהו האלמנט שחסר כרגע במכבי. איכות הסנטר עשויה לעשות את ההבדל. בשלב זה, השם המרכזי שנמצא על הפרק הוא צ'ארלס באסיי, שחקן שמגיע מה-NBA, אך גם הוא ללא ניסיון באירופה.
לסיכום: יש כאן פוטנציאל לקבוצה מעניינת. נראה שמדובר בבנייה מושכלת, שמבוססת על הפקת לקחים מהעונה שעברה, וקבוצה שתהיה התקפית וטובה יותר. עבור האוהדים, מדובר בתסריט אופטימי יותר מהעונה הקודמת. השאלה היא – האם מספיק אופטימי?
מן הצד השני, היורוליג צמחה ל-20 קבוצות, ביניהן קבוצות חדשות ורעבות להצלחה. רבות מהן התחזקו במסעות רכש מרשימים, ולמעשה כמעט לא ניתן לציין קבוצות חלשות במפעל. למכבי צפויים מאבקים קשים. גם אם התחזקה, ייתכן שהאחרות התחזקו אף יותר.
