פסטיבל ההגעה של וסיליה מיציץ׳ להפועל תל אביב עסק פחות באופן שבו יחזור הרכז הסרבי משנתיים ״אחרות״ בארצות הברית. האם ואיך המעבר מהיורוליג לתקופה מאוד בינונית ב-NBA ישפיע על השחקן אותו האדומים עומדים לקבל. לשם כך צריך להסתכל על הדוגמאות שהיו.
סשה וזנקוב עזב את אולימפאיקוס בגיל 28 ועבר לסקרמנטו קינגס, אבל שב אחרי שנה למועדון היווני. הבולגרי יצא כ-MVP של היורוליג ובעונה שחזר נבחר לחמישית העונה הראשונה במפעל. בשורה התחתונה, הוא חזר אותו שחקן מצוין ודומיננטי, כאילו מעולם לא הלך.
על פי תקדים וזנקוב, הפועל ת״א יכולה להיות אופטימית לגבי וסיליה מיציץ'. ״ואסה״ עזב לשנתיים בארה״ב בגיל 29 כשהוא בשיאו ביורוליג. האם השנתיים האלה שחקו אצלו משהו? האם פגעו לו בביטחון?
עפ״י הניסיון יש להניח שנראה אותו שחקן כשיחזור. סביר להניח שכשיצא, הוא ידע שהוא הולך לעבור חוויה ולא לכבוש את ה-NBA, לכן זו אפשרות ריאלית שהחזרה ״הביתה״ תהיה חלקה. אם חוזרים בגיל הנכון ואחרי תקופה קצרה יחסית, זה כנראה לא ישבש את היכולת לשוב ולהיות דומיננטיים ביורוליג.
שורה של כוכבי יורוליג יצאו במשך השנים בגיל מתקדם יחסית ל-NBA. בדרך כלל העובדה שהם לא הרשימו שם לא פגעה בהם. הם חזרו רעבים ובעלי מוטיבציה להוכיח שהם יכולים לשוב להיות מה שהיו קודם ועוד טובים יותר.
הסיבה לחזרה החלקה של אותם שחקנים ליורוליג היא העובדה שהם לא באמת עזבו. השחקנים שכיכבו במפעל ומתקרבים לגיל 30 לוקחים את המעבר לארה״ב לעיתים כסימון וי על החוויה ותוספת לרקורד האישי. הם יודעים שאם זה לא יעבוד, יחכו להם בידיים פתוחות באירופה והם גם יקבלו הצעות שכר גבוהות. זה מאוד שונה מדני אבדיה לדוגמא, שנמצא בליגה הטובה בעולם מגיל צעיר, גדל ומתפתח שם וגם יכול להגיע לרמות שכר שבאירופה לא יוכלו להתקרב אליהם.
כששחקנים כמו וזנקוב או מיציץ׳ יוצאים ל-NBA, רמות השכר שלהם שם לא יהיו רחוקות מאלה שהיו רגילים אליהם ביורוליג. ניקולה מירוטיץ׳ הוא מקרה חריג של ויתור על כסף רב ומעמד כשחזר לאירופה וחתם בברצלונה. גם הסיבוב שלו ב-NBA היה ארוך יותר מהאחרים.
כמו וזנקוב שחזר היטב מההרפתקה בארה״ב, כך קרה גם עם שחקנים אחרים בשנים האחרונות כמו פקונדו קמפאצו הארגנטיני, שעזב את ריאל מדריד וחזר אליה. דוגמה נוספת לכך שהמעבר לא עצר את השחקן הוא וינסנט פוארייה, שעזב בסקוניה ב-2019 לבוסטון וחזר אחרי עונה וחצי משודרג לריאל מדריד, שזכתה איתו בהמשך ביורוליג. סרחיו רודריגז עזב ב-2016 לעונה בפילדלפיה וחזר ליורוליג לצסק״א מוסקבה, איתה המשיך לזכייה ביורוליג. השחקן היחיד שלא כל כך מוצא את עצמו בשנים האחרונות אחרי החוויה מעבר לים הוא רכז ארגנטיני אחר, לוקה וילדוזה.
גם בעשור שעבר ולפניו נידונו מעברים של כוכבים מהיורוליג לארה״ב להיות לא מוצלחים והחזרות למפעל הבכיר באירופה היו מהירות, כמו של שאראס, חואן קרלוס נבארו, ואסיליס ספאנוליס ומילוש תיאודוסיץ׳.
יש כנראה סיבה ברורה למה השחקנים האלה לא מצליחים ב-NBA ולא ממש מוצאים את את עצמם. העניין הוא המעמד. הם מגיעים שחקנים משמעותיים מהיורוליג חלקם אפילו מובילים קבוצות ואז כשהם כבר לא צעירים הם הופכים ל״עוד שחקן״ בקבוצה אליה הם מגיעים.
סיטואציה כזו נגזרת כמעט תמיד לכישלון ולחיפוש ״לברוח״ בחזרה אל המוכר והידוע. גם כאן יש חריגים. אחד מהם הוא סימונה פונטקיו האיטלקי, שהצליח להשתלב ויתחיל עונה רביעית. אולי זה בגלל העובדה שדווקא הוא לא הגיע במעמד של כוכב יורוליג.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו