לא רק עפולה ואילת: המיזוגים שלא תאמינו שקרו - בישראל ובעולם

הפועל עפולה והפועל אילת קרובות לחתום על אחד המיזוגים הכי מוזרים שידע הכדורסל הישראלי - ואולי גם אחד החריגים בתולדות הענף בכלל. קבוצה מהעמק וקבוצה מהעיר הכי דרומית בארץ, שיתאחדו כדי להחזיר את אילת לליגת העל, בדרך לא כל כך ספורטיבית.

כדי להבין כמה זה קיצוני, מספיק להציץ לאירופה: שם, כשקבוצות מתאחדות מעבר לגבולות - הן עדיין הרבה יותר קרובות אחת לשנייה מאשר עפולה ואילת. 

אחד האיחודים הכי משונים שנרשמו ביבשת בשנים האחרונות התרחש ב־2019, כשצדביטה מזאגרב (קרואטיה) התאחדה עם אולימפיה מלובליאנה (סלובניה). שתי קבוצות עם קהל, היסטוריה ותארים - שהבינו שלבד קשה להחזיק מותג תחרותי בליגה האדריאטית ובאירופה בכלל.

במקום להילחם זו בזו, הבעלים החליטו לאחד כוחות - וככה נולדה צדביטה אולימפיה, שפגשה את הפועל ירושלים בעונה החולפת ביורוקאפ. מה שמדהים זה שהאיחוד הזה חוצה גבול מדיני אמיתי, בין שתי ערי בירה — אבל המרחק ביניהן? בסך הכול 120 קילומטרים.

קו אווירי של 400 קילומטרים

ועכשיו נחזור רגע לישראל. עפולה לא קרובה לאילת בשום צורה - לא בגיאוגרפיה, לא באקלים ולא בזהות של הקהל. המרחק ביניהן? בערך 400 ק"מ בקו אווירי, פי שלושה מהמרחק בין זאגרב ללובליאנה. בפועל, בנסיעה זה אפילו יותר - כמעט 5 שעות בכביש.

גם בעולם, מיזוגים כאלה כמעט לא קורים. לרוב מדובר באיחודים של קבוצות מאותה עיר, או לכל היותר ערים סמוכות - כמו רעננה והרצליה שהפכו לבני השרון, או גלבוע ועפולה שהתאחדו בעשור הראשון של שנות ה־2000. אפילו בסרביה, שם ניסו לאחד בין בלגרד לקרגויבץ (140 ק"מ), המיזם לא שרד יותר משנה.

האיחוד בין שתי ערים רחוקות הוא לא המצאה חדשה לגמרי בישראל. לפני 23 שנים ניסו גם הפועל חיפה ורמת השרון לחבור יחד לקבוצה אחת - צירוף שלא החזיק הרבה זמן (3 עונות). המרחק ביניהן, קצת יותר מ־80 ק"מ, לא דרמטי במונחים של כבישי ישראל, אבל כן היה מוזר לראות קבוצה אחת מנסה לייצג בו־זמנית את הכרמל ואת אזור השרון.

עוד דוגמה לאיחוד מקומי יותר אפשר למצוא בהפועל רמת גן גבעתיים. במקרה הזה, שני מועדונים סמוכים - רמת גן וגבעתיים - חיברו כוחות כדי לשמור על קבוצה יציבה בליגה הלאומית (מה שלא קרה בשנתיים האחרונות), וגם כדי לייצר ייצוג משותף לערים שחולקות גבול מוניציפלי. זה אולי לא מיזוג מרוחק גיאוגרפית, אבל כן דוגמה לאיך שתי זהויות שונות מנסות להחזיק קהל אחד - וזה לא תמיד פשוט.

גם האזור הדרומי כבר סיפק בעבר ניסיונות לחיבורים יוצאי דופן. כך למשל נוצר החיבור בין הפועל באר שבע לבני שמעון, ובשנים האחרונות גם שותפות עם דימונה. במקרה הזה דימונה בכלל לא שיחקה באחת מהליגות המקצועניות, אלא חיברה את עצמה למיזם של באר שבע בעיקר כסמל אזורי, במטרה להקים קבוצה שמייצגת את כל הנגב ולא רק את העיר הגדולה. מדובר בדוגמה אחרת לגמרי - יותר שותפות מנהלית וקהילתית מאשר איחוד בין שני מועדונים קיימים שעמדו כל אחד בפני עצמו.

תעודת עניות לכדורסל הישראלי

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

בשורה התחתונה, האיחוד הצפוי בין המועדונים מרים להנחתה לכל מי שאוהב לקרוא לכדורסל הישראלי חוג. כי כשקבוצה מהעמק וקבוצה מהדרום הופכות פתאום לישות אחת - זה אולי פתרון זמני, אבל גם תזכורת לאיך נראה ענף שמדי פעם שוכח שהוא ליגה של ערים, קהל וזהות.