אחרי שנים של מעבר בין הליגות הנמוכות ולאחר הקמת מחלקה מאפס, המיזם של קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב לנשים מסמן ניצחון ענק עם עונה מושלמת (0:20 בעונה הסדירה) והעפלה לליגה הלאומית, לראשונה מ-1996. את הדרך הובילה ליעד סואץ-קרני בת ה-44, לשעבר קפטנית נבחרת ישראל, שחזרה מפרישה אחרי שבע שנים בהתנדבות מלאה, כדי להוביל קבוצה של שחקניות מקבוצת הנערות והבוגרות בחזרה לקדמת הבמה. תפסנו אותה לשיחה על כל מה שעברה ועל המשך הדרך, על המגרש ומחוצה לו.
במהלך הקריירה הבאת שלוש אליפויות, הובלת את הנבחרת בכמה קמפיינים חזקים ואת אחת מההצלחות הגדולות של הכדורסל הישראלי. כשהחלטת לחזור הרגשת שהיה לך עוד משהו להוכיח?
"לא, זה לא היה מהמקום הזה. זה התחיל מהמקום הפשוט של חברות עם שירי גולד, אותה הכרתי בנבחרת, ושבת דודה שלי משחקת בקבוצת הבוגרות (סול לייבמן, ע"ש) שהייתה תינוקת כשזכיתי באליפויות. הכרתי את הבנות והמחלקה דרכה.
היו גישושים שנה שעברה ובזמנו פחות התאים לי. לקראת סוף העונה שעברה הרגשתי שזה כן אפשרי. הרגשתי שאני צריכה משהו שיחזיר לעצמי אותי אחרי הפרישה. הרגיש שכל הכוכבים התיישרו במיוחד כששמרית גיגי קיבלה את משרת האימון. כשאמרו לי ששירי שרון כנראה בפנים, אמרתי: גם אני. כל הסימנים העידו שצריך ללכת על זה.
הרופאים לא המליצו לי לחזור. באמת לא קל אחרי כל השנים, הגיל והברכיים, אבל אני ממש שמחה שעשיתי את העונה הזאת. זו הייתה עונה נהדרת. החיבור עם הנערות בנות ה-17 היה טבעי, נוצרה קבוצה ונהנו בטירוף".
ליעד מספרת על תהליך ייחודי שנוצר בקבוצה שקיבלה את כל המעטפת שיש למכבי תל אביב להציע, מהצוות הרפואי ועד המקצועי: "מנהל מחלקת הנוער אלון בן זקן והמנהלת המקצועית של המחלקה אביה בן גיגי לקחו אותנו בשיא הרצינות ונתנו לנו את כל התנאים להצליח. זו מעטפת שלא רואים בליגה הארצית. פרויקט ייחודי שעושים אותו נכון, מהמקומות הנכונים".
את מי את מסמנת בתור התקווה הגדולה של הכדורסל הישראלי?
"אני חושבת שיש דור טוב עכשיו. יש את ירדן גרזון שמתחילה לשחק במכללת מרילנד, את עדן ציפל ודוריאן דהן סויץ מהפועל ראשון לציון. יש לא מעט, בגדול יש דור מאוד טוב ורואים את זה בשנים האחרונות. כל הנבחרות הצעירות בדרג א' ואת זה לא היה שנים. יש פער בין הדור והכישרון לבין מה שקורה למטה ובליגה והייתי שמחה שהכל יתכנס להזדמנויות לשחקניות צעירות שידעו לגדל אותן יותר טוב, ישחקו באירופה ושהנבחרת תמריא.
אם חלקן ילכו ליורוליג הן יוכלו להרים את הנבחרת כמו בתקופה שלי. בזמנו זה עזר לנו מאוד להצליח ברמה של הנבחרת. אני מקווה שזה גם ירים את הליגה. יש בעיה בהמרה בין דרג א' בנבחרות ליישום בליגה. משהו צריך להשתנות שם ואני מקווה שהדברים יקרו. אני מרגישה רוח אחרת. יש עם מה לעבוד".
יש לא מעט שחקנים שעושים את דרכם לליגת המכללות, וגם לא מעט שחקניות. איזה המלצה יש לך בשבילם בדרך לשם?
"וילאנובה נשארה הבית השני שלי ואני מבקרת שם כל פעם שאני בארצות הברית. אני אומרת לצעירים היום - לכו תרוויחו את הכסף הענק. הסכומים דמיוניים. לכו תיהנו, אבל אני מרגישה שיתחילו לסגור את הברזים בקרוב. מדובר באירוע שובר שוק אבל אני התאהבתי באירוע לפני שהרווחנו בכלל. אומנם מלגה זה מכובד, אבל לא שילמו לנו מעבר לדמי מחיה.
הכל שם השתנה וכל עוד יש חגיגה ואפשר, תיהנו. המטוטלת עברה מצד לצד והיא עוד תתאזן. עם הכסף מגיעים אתגרים גדולים שעוד יצטרכו להתייחס אליהם. האירוע יצא משליטה בעיניי וזה מאבד את היופי בספורט המכללות. אני מאמינה שימצאו את הדרך באמצע שתעבוד בשביל כולם".
מה את חושבת על כל מה שקורה ב-WNBA עם קייטלין קלארק?
"מדהים לראות איך דמות מגיעה ומשנה את המשחק, ברמה של מייקל ג'ורדן וטייגר וודס. אנשים אומרים שהיא הדמות הבאה בכדורסל אחרי לברון וסטף. יש לה כריזמה ויכולות נדירות. זה שיש לה את האומץ לזרוק מאיפה שהיא זורקת זה בכלל אדיר. מה שיפה אצלה זה יכולות המסירה הפנומנלית, עצם זה שלא לקחו אותה לאולימפיאדה זה גול עצמי לאמריקנים. לראות דמות של פעם בדור ולא להשתמש בה? זה פספוס ענק, הרגיש לי הכי קטנוני שיש".
הליגה הזאת הייתה כל כך אגרסיבית לפניה?
"זו ליגה מאוד אגרסיבית, במיוחד כשחלק גדול מגיעות מאירופה אחרי הפגרה. קלארק שוברת להם את המוסכמות ולא מפחדת להיות היא. והיא גם לא נופלת, אומרת את הדברים הנכונים בראיונות, עושה הכל נכון וזה משגע את כולם עוד יותר. לא להבין שהיא המאנימייקר זו פגיעה בליגה. אני מקווה שמישהו שם יתעורר על עצמו ויבין שהיא העתיד ויתחילו להתאפס. המספרים שלה מדברים בעד עצמם. למה להיאבק בזה? אני נהנית ממנה מאוד, היא Must See TV. כל האירוע שלה מדהים. רק שילמדו לנצל אותה לטובה".
והשאלה הגדולה: האם נראה אותך בעונה הבאה בצהוב בליגה הלאומית?
"כרגע אני לא רואה את זה קורה. ההתאוששות היא לא צחוק. אני מגלה עם הגיל שהאדרנלין עושה את שלו במשחק, אבל ההתאוששות והבוקר אחרי היו קשים. אני לא אומרת שזה סופי, אבל לתחושתי אני לא אעשה את זה שוב. אם זאת עונת הפרישה האחרונה והרשמית (זו תהיה פרישה שלישית בקריירה) לא יכולתי לבחור סיטואציה יותר טובה. היו כמה משחקים שהנערות הצילו אותנו ואמרתי לעצמי 'וואו', וזה היה רגע מכונן.
הייתי שמחה אם העונה הייתה נגמרת אחרת, הליגה הופסקה בגלל המלחמה, אבל לכל הקבוצות שעולות לליגה הלאומית מגיע. אולי יצא בצורה עקומה, אבל לכדורסל הנשים טוב שאלו העולות. הייתה עונה של ריגושים וסגירות מעגל. אני מרגישה שהקבוצה והליגה בידיים טובות".
