"לא היה שום פחד": אגדות נבחרת ישראל מעלים זכרונות מאיראן

חמש שנים לפני המהפיכה באיראן ועליית האסלאם הרדיקלי נערכו בטהרן משחקי עמי אסיה 1974. זו היתה האולימפיאדה של היבשת, שישראל היתה חלק ממנה. המשלחת בכחול־לבן התקבלה בכבוד רב על ידי המארחת שהיתה אז ידידה שלנו.

בין המשתתפות בענפים הקבוצתיים היתה נבחרת הכדורסל, שהגיע למשחקים במלוא כוחה. ההרכב כלל את טל ברודי, בועז ינאי, מולי אבישר, אביגדור מוסקוביץ' ואיתמר מרזל המנוסים, כשלצידם הצעירים מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי. המאמן היה אברהם חמו.

מהרגע הראשון השחקנים שלו הפגינו שליטה מוחלטת וניצחו את כל ששת המשחקים, כולל ניצחון טכני אחד על פקיסטן. בחצי הגמר הביסה ישראל את הפיליפינים 101:123 עם 37 נקודות של בועז ינאי. בגמר היא ניצחה את דרום קוריאה 85:92 עם 18 נקודות של מולי אבישר. נבחרת איראן, שאיתה ישראל לא נפגשה, סיימה שישית.

"קיבלו אותנו בסדר גמור, אני זוכר את זה כחוויה חיובית", נזכר כוכב הנבחרת בועז ינאי, "לא הרגשנו עוינות. זה היה שנתיים אחרי אולימפיאדת מינכן והיינו סגורים בכפר האולימפי מלבד קבלת פנים אצל השגריר. במשחקים רוב הצופים היו יהודים, במיוחד בגמר. בסיום נתנו להם את הגופיות שלנו".

לטל ברודי היו בעיות ברישום לטורניר היות ששיחק לפני כן בנבחרת ארה"ב. בסופו של דבר הוא השתתף בטורניר אחרי שהגיע אליו מאוסטרליה ביחד עם שאר שחקני מכבי ת"א. לדבריו, "היו יחסים טובים מאוד אז. טיפלו בנו יפה מאוד. המפגש עם הקהילה היהודית היה מרגש. בזמן ההוא אף אחד לא חלם מה שיקרה רק כמה שנים לאחר מכן במדינה הזו".

מוטי ארואסטי, שהיה אז רק בן 20, זוכר כל רגע: "שמו אותנו במקום שהיה מגודר ושמור היטב. אי אפשר היה להיכנס ולצאת ממנו לשומקום, אבל בסך הכל זה היה אירוע חיובי. לא הרגשנו שום טינה כלפינו ולא היה שום רגע של פחד. נפגשנו שם עם הקהילה היהודית, והרבה יהודים באו למשחקים שלנו לעודד. היו אפילו כמה חבר'ה שנשארו אחרי הטורניר עוד כמה ימים וסיירו שם בשווקים. זוכר היטב את הפיסטוק חלבי המצוין שהיה להם שם".

כיום, כאמור, למרות שהמלחמה מול איראן עדיין בשיאה, רבים מסתכלים לעבר האופק וחולמים שהספורט הישראלי עוד יחזור לשלוח נציגים לתחרויות בטהרן.

איתמר מרזל, אחד השחקנים הבולטים בנבחרת, משווה בין איראן של 1974 לזו של היום. "זו היתה מדינה יוצאת מגדר הרגיל. מדינה של פריחה בלתי רגילה וקדמה", הוא נזכר, "קשה לקבל את השינוי שהיא עברה, להאמין שעד כדי כך הכל אחרת. עצוב מאוד שכוחות כאלה השתלטו על המדינה הזאת".

מרזל מוסיף: "אנחנו היינו שם בתקופת השאה, תור הזהב של איראן. לא הרגשנו שום אנטגוניזם. לא היה שום דבר שחרג מגבולות השגרה, בטח לא גילויי שנאה. לא נחשפנו לדבר כזה. אני זוכר שנפגשתי שם כנציג הנבחרת עם הקהילה היהודית והיתה במפגש הזה שמחה גדולה וחגיגה גדולה.

"הביטחון שם היה בדרגה הגבוהה ביותר. מה שהיה מרשים ביותר הוא שהכפר האולימפי שהם בנו בטהרן היה אדיר. זה לא היה ברמה של חמישה כוכבים, זה היה 25 כוכבים".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות