הסערה שנוצרה - בצדק - סביב האמירות הקשות של יו"ר הוועדה המקצועית של איגוד השופטים משה ביטון כלפי בעלי הפועל תל אביב עופר ינאי היא פאוול רציני נוסף של שופטי ליגת העל, בעוד הם עושים את עבודתם בצורה נמוכה מהמצופה בשלבי ההכרעה של העונה.
דוגמא בולטת היא העבירה שנשרקה נגד ג'סטין סמית' בעקבות דחיפה שלו על תומר גינת במהלכי ההכרעה של המשחק הראשון בחצי הגמר. מצפייה זריזה נראה שדווקא סמית' הוא זה שהופל, וכך גם נראה בשידור החוזר.
אבל הסיפור הוא לאו דווקא טעות כזו או אחרת, למרות שאלה קורות יותר מדי, ודווקא במשחקים החשובים. יותר חמורה היא המהירות שבה השופטים פונים לשידור החוזר על מהלכים פחות קריטיים דוגמת כדורי חוץ בשלבים מוקדמים של המשחק.
אנחנו אכן בעידן טכנולוגי מתקדם, אך הטכנולוגיה לא פוטרת את השופטים מהאחריות לביצוע תפקידם. ההרגשה היא שבמקום לקבל החלטות, ואפילו לטעות לפעמים - חלק בלתי נפרד מעולם הספורט - השופטים נשענים על המסך במקום להכריע, במיוחד ברגעים לא קריטיים במשחק. לצורך העניין, הריפליי בשלשה של ג'ון דיברתולומיאו במשחק של מכבי תל אביב מול הפועל חולון, היה נכון בגלל הגבוליות, וכך גם ההחלטה, אבל היה אפשר לחיות עם המהלך כך או כך. כמובן שהנסיבות משתנות כשהמאמנים מבקשים צ'אלנג'.
הביקורות נגד עופר ינאי והסגנון שלו לגיטימיות כשהם נאמרות על ידי האוהדים. הרבה כבר נאמר ועוד ייאמר בעניינו, ויש מקום לשיח מעמיק על מצב ליגת העל בעקבות השינויים שינאי מאלץ אותה לעשות, לטובה ולרעה. אך ברור שלא מקומם של השופטים להביע את דעתם על בעלי הקבוצות. דעתם לא רלוונטית בעניין והיא אף מעכירה את דעת הקהל בנוגע ליכולת של האיגוד לשפוט בצורה עניינית, נייטרלית ונקייה מאינטרסים.
אמירות מסוג אלו שיוצאות מאיגוד השופטים, מכל בעל תפקיד, גם אם נאמרו בחדרי חדרים, עושות נזק כבד לענף ולאמון בשופטים, ומציבים עננה אפורה על המשך שלבי הפלייאוף. הנזק עליהם, ההפסד הוא של כולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו