"כשהייתי שחקן אמרתי לעצמי שאני לא אתקרב לזה", כך מספר רביב לימונד, שהפך לאחרונה למאמן. בראיון מיוחד ל"ישראל היום" משתף שחקן העבר המפואר מדוע שינה את דעתו על מקצוע האימון, ומספר גם על כך שכבר יש לו שאיפות בתחום.
לימונד, בן 40, פרש מכדורסל לפני שלוש שנים. הוא אימן במחלקת הנוער של המועצה האזורית גזר, בקיבוץ נען. בעונה האחרונה נענה לקריאתו של רובי בלינקו, מאמן הפועל גזר/נען, לחזור לשחק – וסייע לקבוצה להעפיל לליגה הארצית.
בעונה הבאה, יהיה לימונד מאמן ראשי לראשונה בקריירה. בלינקו, שהעלה את הקבוצה ליגה, החליט שמי שהיה בן טיפוחיו עוד מימיהם המשותפים בנתניה – יהיה המאמן שלה בליגה השלישית, והוא עצמו יתרכז בתפקידו כמנהל המקצועי של המועדון.
בלינקו הוא דמות חשובה בקריירה של לימונד – זה שקידם וטיפח אותו עוד מימיו כתלמיד תיכון בנתניה. "זו סגירת מעגל. רובי הוא דמות חשובה בקריירה שלי, ועבורי זו סגירת מעגל", הוא אומר.
"נשאבתי בחזרה לכדורסל"
לימונד מוסיף: "בהתחלה, כשהוצע לי התפקיד, אמרתי לא. אבל השתכנעתי. כשאני מאמן, אני מרגיש את ההשפעה על השחקנים – וזו דרך לחוות שוב מקרוב את המשחק. להיות מאמן מעמיק את הידע שלך על המשחק ואת ההבנה שלו, וזה גם נותן לי אדרנלין שקרוב למה שהרגשתי כשהייתי שחקן. אני יכול לומר שממש נשאבתי בחזרה לכדורסל".
איך היית כשחקן העונה בליגה א'?
"אחרי הפציעה שהייתה לי במכבי ר"ג לפני שלוש שנים, כבר חשבתי שלא אחזור. אבל אז באו אליי ואמרו שרוצים לעלות ליגה. עד אז לא חוויתי מה זה לשחק בליגות האלה – יש בזה קסם. הייתי פרודוקטיבי. אפשר לומר שהייתי טוב ונתתי מהניסיון ומחוכמת המשחק שאתה מפתח עם הגיל".
עכשיו אתה מאמן הקבוצה. זו חוויה או מקצוע לעתיד?
"כל מה שאני עושה – אני משתדל תמיד לעשות על הצד הטוב ביותר. ככל שהזמן עובר, אני נמשך יותר ויותר למקצוע. יש לי הרבה רעב ללמוד. בעבר לא רציתי לחשוב על זה, כי מאמן נראה לי הדמות הכי טראגית בענף. חיים של מאמן הם חיים לא קלים.
"עבורי זו הפתעה שאני מאמן. עכשיו אני כבר חושב אחרת על המקצוע ומקווה להתפתח בו. ואם אוכל – להגיע למקומות גבוהים. אני צנוע ועם רגליים על הקרקע. יש לי שאיפות שזה יהפוך למקצוע הראשי שלי. הכדורסל הוא חיידק שזורם לי בוורידים, ואני מקווה שעכשיו כל המשוואה מתחברת".
"אני רואה כל יום את ההיסטוריה"
לקיבוץ נען יש היסטוריה עשירה בכדורסל הישראלי. בשנות ה-70 חבר הקיבוץ במשך עשור להפועל גבעת ברנר בליגה הבכירה. "אני חווה את ההיסטוריה כל יום כשאני נכנס לאולם" מספר לימונד. "כל פעם אני רואה מחדש את הכתבות על הניצחון על מכבי ת"א. כל יום ההיסטוריה מול העיניים שלי – כי אנחנו משחקים באותו אולם שהקבוצה שיחקה בו אז".
שמו של האולם הוא "הרפת" – ולימונד מסביר כי נקרא כך משום שבעבר שכן במקומו רפת. לימונד הוא מהגארדים הטובים ביותר שצמחו כאן. גארד קשוח, פיזי, וספק נקודות מצטיין. הוא היה שותף למדליית הכסף של נבחרת העתודה באליפות אירופה, לצידו של יותם הלפרין, וכבר בגיל 19 ערך את הבכורה שלו בליגת העל במדי מכבי ר"ג. במהלך אותה עונה עבר להפועל ירושלים – והיה שותף לזכייה בגביע היול"ב. זה לא היה התואר האירופי היחיד שלו: בשנת 2021 זכה עם עירוני נס ציונה ביורופקאפ.
מלבד ירושלים (בה שיחק בשתי קדנציות), שיחק גם במכבי ת"א, עירוני נהריה (שהייתה אז קבוצת צמרת), ובמשך שש עונות בהפועל ת"א. בנוסף, שיחק שנתיים באירופה – עונה אחת בלה-מאן (שהשתתפה ביורוליג), ועונה נוספת במנורקה הספרדית. במדי נבחרת ישראל רשם לא פחות מ-133 הופעות.
"בתקופתי בהפועל ת"א בקושי היה כסף למשכורות"
הפועל תל אביב היא הקבוצה בה שיחק את פרק הזמן הארוך ביותר – 6 עונות. למרות שהקשר בינו לבין המועדון הסתיים בטונים צורמים, לאחר שתבע את המועדון, לימונד עדיין חש חיבור עמוק: "זו הקבוצה הכי משמעותית בקריירה שלי. שיחקתי שם את התקופה הכי ארוכה והיו לי עונות טובות. נתתי למועדון המון. זה היה בית עבורי וראו בי סמל".
לימונד מודה: "זה לא נגמר טוב, אבל נשארתי מחובר מאוד למועדון ולאוהדים. אני שמח מאוד על ההישג הגדול שלהם – הזכייה ביורוקאפ – ומאחל להם רק טוב. כשראיתי אותם בגמר היורוקאפ חשבתי לעצמי שזה סוריאליסטי. הפועל ת"א בגמר היורוקאפ – זה לא יאומן. כשאני הייתי שם בקושי היה כסף לשלם משכורות. עכשיו הם בפסגות הכי גבוהות. כבר צחקו עליי וירדו עליי שהייתי בקבוצה בדור הלא נכון. עם זאת, אני מאוד שמח ומאושר על מה שעשיתי במועדון".
מי תזכה באליפות העונה?
"הפועל ת"א – ולא בגלל שאני אוהד אותה. היא הקבוצה הכי טובה. הכי חשוב זה להתחבר בחודש-חודשיים שמתחרים על התארים. הפועל ת"א נכנסה לכושר בזמן הנכון, והם קיבלו המון ביטחון מההישג שלהם. לדעתי – הם בלתי ניתנים לעצירה".
לימונד גדל והתפתח כשחקן במקביל ליותם הלפרין. במהלך הקריירה של צמד הגארדים המוביל היו דיבורים על תחרות סמויה ביניהם – אך לימונד לא חושב כך: "זה משהו שהתקשורת בנתה. לא הייתה לי תחרות עם אף אחד – רק עם עצמי. תמיד כיבדנו אחד את השני וגם שיתפנו פעולה בנבחרות".
הפרק נחתם עם הצצה לצד הרוחני של לימונד – שידוע כמי שנותן לכך משקל גדול בחייו: "אני לא קורא לזה רוחניות – אני קורא לזה לשמור על שפיות ולנטרל רעשי רקע. לדעת לנטרל דברים שמטרידים את הנפש ולהתחזק. זה דרוש כפליים במדינה שלנו. אני מתרגל זן, ובעזרת המדיטציה אני מנסה למצוא שקט בתוך הסערה".
