ביום שישי ייפגשו שני קווי העלילה של הפועל תל אביב עונת 2024/25: הראשון באיים הקנריים והשני בבלומפילד. לא ברור מה אלה מלמדים אחד על השני, אבל יצא כך שהם נצמדו זה לזה בכוח החזק בטבע: הנאחס.
עונת הכדורגל התחילה מהמקום הנמוך ביותר, תרתי משמע. הירידה אמנם השנייה בהיסטוריה, אך הראשונה במה שמכונה לעיתים ״העידן המודרני״. רוב אוהדי הפועל שעמדו ביציעי הבטון בנתניה לא חוו את זו הקודמת, ולאחר שהדמעות זלגו והם התעוררו בבוקר שאחרי – היו יכולים האדומים המסכנים לתרץ את העונה בלאומית כ״חוויה רומנטית״ והזדמנות להגיע למגרשים אזוטריים.
הפעם זה לא היה במקרה. הכישלון של המינצברגים יחד עם הביקור השני בעשור בלאומית, נתנו למשחקים הראשונים של העונה תחושה של חייל לא ממושמע שחוזר שוב לכלא 6 ונאלץ לשלם ב״זמן דפוק״ נוסף. באמצע הגיע אליניב ברדה, מה יש להוסיף? זה עבד. מאז מינויו, הפועל תל אביב חיה ברומן מהאגדות שאף אחד לא רוצה שיגמר. למעשה, היא תוהה כיצד חיה בלעדיו עד עכשיו.
כשהוא לצידה הדשא ירוק יותר, האפור של יציעי רמת גן צבעוני מתמיד והכי חשוב, ואצטט את עלי מוהר זצ״ל לצורך העניין: ״קשה להסביר איזה חומר קריאה מעניין היא טבלה שהפועל בראש״. סופו של דבר, העונה האחרונה הייתה הטיפול הזוגי המוצלח בהיסטוריה בין הפועל תל אביב לקהל שלה.
מאותתים לי שאני צריך לעבור לדבר על הכדורסל, ובכן אני כמעט פותח את המשפט כך: ״בכדורסל לעומת זאת..״ ומיד תופס את עצמי. לעומת זאת?! אדוני, הינה הפועל תל אביב ניצבת במרחק של 40 דקות בלבד מתואר! ברזל אמיתי! ומיד חוזר בי. אין כאן לעומת זאת, האדומים שגלו מאוסישקין להדר יוסף ואז לבית מכבי ומשם לדרייב אין (ויש המוסיפים: גם גלו משם), במרחק קצר מתמיד מתואר אירופי.
שחקנים גבוהים לובשים אדום עשויים לרדת ממטוס בנתב״ג ישר למצלמות שישדרו בשידור ישיר את הגביע עובר מיד ליד ולקול שירת ״כולם יודעים שאירופה אדומה״. לא רק זאת, שהיא עשויה להיכנס כשווה בין שווים למפעל הזה ש״ציר הרשע״ (סלחו לי, התפלק) הצהוב רואה בו את רכושו הפרטי. רק לדמיין אותם נאלצים ביום חמישי ״שנותנים בו מכבי״ לסבול פריצה לשידור מהמשחק של הפועל גורר פרץ צחוק ושביעות רצון.
ובכן, היה זה טוב יותר לולא הריב הזה שמפרק את המשפחה. רבותיי, אני מכיר את הטיעונים. לו היה לי הזמן, הייתי מקדיש את חיי לדוקטורט רק על הוויכוח הזה שבין האוהדים שמסרבים להגיע ליד אליהו ועופר ינאי והפלג האחר שבקהל. זה חשוב לא פחות מהסכסוך באירלנד, הסכיזמה בעולם הנוצרי והמאבק בין החסידות ל״מתנגדים״. אבל כאמור, היה זה יותר נחמד ביחד. מי ייתן ויום שישי יהיה טיפול זוגי מוצלח, לפחות כמו ברדה.
