עונת היורוליג של 2024/25 הסתיימה הערב (חמישי) אחרי ההפסד משחק החוץ מול אולימפיאקוס. בעוד בשלוש העונות הקודמות הצהובים המשיכו אל עבר הפלייאוף, השנה הם יראו את הפלייאוף מהבית אחרי שסיימו את העונה הסדירה במקום ה-16 בלבד – רק מעל וירטוס בולוניה ואלבה ברלין ועם מאזן חלש של 11 ניצחונות ו-23 הפסדים.
היכולת על הפרקט לאורך מרבית העונה הייתה חלשה, אך אין ספק כי לצהובים היו גם נסיבות מקלות. כל משחקי הבית נערכו בבלגרד כך שהקבוצה נאלצה לטוס לאירופה על בסיס שבועי. שחקנים עזבו בשל המצב הביטחוני וגם מכת פציעות לא סייעה.
רגע לפני שמכבי תל אביב עוברת למשימה היחידה שנותרה לה – שמירה על האליפות המקומית – סימנו את נבחרי העונה של הנציגה הישראלית ביורוליג בקטגוריות שונות.
המצטיין – ג'יילן הורד
הצרפתי שחצה את הכביש מהפועל תל אביב התברר לא רק כשחקן הטוב ביותר בסגל הצהוב, אלא גם לאחד הבולטים מבין אלו שעבורם הייתה זו עונת הבכורה במפעל. הוא העמיד ממוצעים של 15 נקודות ו-5 ריבאונדים, אך באופן אירוני רצף הניצחונות של מכבי תל אביב הגיעה בתקופה בה היה פצוע.
האתגר של הצהובים כעת יהיה להשאירו בקבוצה. הורד שהרוויח 400 אלף דולר חתום גם לעונה הבאה, אך שכרו הנוכחי כלל לא הולם את יכולותיו הגבוהות. קבוצות נוספות ביורוליג מחזרות אחריו וכעת השאלה היא אם מכבי תל אביב תשדרג אותו או תשחרר אותו בתמורה לפיצוי – כפי שקרה עם מרבית כוכבי הקבוצה מהשנתיים הקודמות.
נקודת אור נוספת היא רומן סורקין, שניצל את השדרוג במעמדו כדי לשפר את מספריו ביורוליג. גם ג'ימי קלארק שהגיע במהלך העונה מבני הרצליה נראה כמי שמתאים לרמה וראוי להמשיך לשנה נוספת.
המאכזבת – ההנהלה שלא מצאה גארד בכיר
בסגל הקבוצה בהכנה לעונה היו חתומים ג'ורדן לויד ודריל מייקון. האחרון עזב עוד לפני ששיחק, מכיוון שקצב ההחלמה שלו מפציעה שסחב הייתה איטית מהמצופה. לויד עזב אחרי שני משחקי יורוליג בלבד בעקבות מתקפת הטילים האיראנית השנייה.
מכבי תל אביב החתימה לתקופה קצרה את סייבן לי, אך שחררה אותו כשהבינה שאין בכוונתו להגיע לישראל – ולמעשה להיות חלק מהקבוצה באופן שוטף. דיוויד דג'וליוס הגיע ושוחרר, ובפועל את החור שנפער בתחילת העונה המועדון לא הצליח למלא.
הצהובים הפסידו לא מעט משחקי יורוליג העונה על חודו של סל, כאשר בהתקפות המכריעות לא היה "גו טו גאי" ללכת אליו. אולי כוכב שכזה לא היה מספיק כדי לסחוב את הצהובים לפלייאין, אך הוא לבטח היה שווה עוד כמה ניצחונות.
רגע השפל – ההפסד לאלבה ברלין
מבחינת הפרש היו הפסדים יותר גדולים, אך שום דבר לא היה משפיל כמו ההפסד לקבוצה החלשה במפעל שניצחה חמש פעמים בלבד כל העונה. ב-30 בינואר מול היציעים השוממים בבלגרד הגרמנים הצליחו לנצח 87:93, אחרי שברבע האחרון הובילו כבר ב-16 נקודות.
לצד אלבה, היו עוד כמה הפסדים מבזים לצהובים. הבולטים ביותר היו ה-98:75 בחוץ לפרטיזן בלגרד בינואר, ה-107:74 הביתי למילאנו שבוע לאחר מכן וה-100:71 לברצלונה בפברואר.
רגע השיא – הניצחון על פנרבחצ'ה
את הקטגוריה הזו ניתן לחלק לשניים - לשלב בו מכבי תל אביב עוד הייתה תחרותית במפעל ולשלב בו כבר לא היה לה על מה לשחק. בתחילת העונה בהובלת סייבן לי הצהובים ניצחו 91:93 את אנאדולו אפס ו-78:79 את ריאל מדריד.
לקראת סיום העונה הצליחה הקבוצה של עודד קטש לנצח כמה יריבות מרשימות - כאלו שהיו חייבות להשיג את הניצחון. הבולט מכולם היה ה-76:94 על פנרבחצ'ה והאקסים ווייד בולדווין ובונזי קולסון, אך גם ה-88:91 על מונאקו ו-90:93 על באיירן מינכן בשבוע שעבר ראויים לאזכור.
