אגודת הספורט של הפועל תל אביב לא רוותה הצלחות כבירות בשנים האחרונות. לא נעים לכתוב את זה, אבל זה בהחלט לא סוד גדול שרק עכשיו מתגלה. למעשה, הפעם האחרונה שבה אחד המועדונים הניף תואר (אשר משתייך לליגה הבכירה) היה במאי 2012 עם גביע המדינה בכדורגל, אז הם חגגו גביע שלישי ברציפות מבלי לדעת שהם ייכנסו לתקופת יובש ארוכה מאוד (שעדיין לא תמה).
במקביל, האדומים בכדורסל אחרי שש שנים ארוכות מגיעים למשחק אחד מעלייה לליגת העל וחזרה לקדמת הבמה, כאשר הם ביתרון 1:2 על מכבי באר יעקב. 13 שנים מאוחר יותר, אותן גופיות באדום שוב רחוקות 40 דקות מניצחון בסדרת גמר מול קבוצה אחרת בצהוב (גראן קנאריה) – שאולי, רק אולי, יוכל לסיים את הבצורת.
40 דקות לפני, ובעצם במהלך כל היום הזה, מנעד הרגשות נע על סקאלה רחבה ביותר שבין התרגשות מעצם קיומו של המעמד ההיסטורי והסיכוי להתקרב לתואר אירופי ראשון, דרך ההבנה שאחרי סדרה קשה מול יריבה עדיפה יכולה לבוא נפילת מתח – ובמיוחד כאשר תחת כל עץ רענן הפועל נחשבת לפייבוריטית – ועד לחרדה קיומית מעצם קיומו של משחק מכריע, מעמד אותו הפועל בכדורסל מכירה מצוין אך לא מהצד שמחייך בסוף הערב.
כל הרגשות הללו ליוו את כל מי שלבש אדום – פיזית או בליבו – ובסוף הערב, כל אחד מהאוהדים שהרגישו את הרגש הזה התאחדו לכדי שמחה אדירה ואושר בלתי נתפס, בין אם הם בבית או בין אם הם בסמוקוב, הקטנה שהפכה להיות המבצר של האדומים.
2,000 אוהדים בספירה רשמית – ומי יודע כמה עוד בספירות הבלתי רשמיות – זכו לראות אמש מקרוב את הקבוצה שלהם רוקדת על המגרש. בתמורה, הם ביציעים אמללו את הקבוצה בצהוב ונתנו לחניכיו של דימיטריס איטודיס להרגיש מה זה דרבי ביתי באולם קטן וצפוף. ליריבה מהאי הספרדי הנינוח ליד מרוקו לא היה סיכוי לרגע. בין אם זה על הפרקט או ביציע, כל מי שלובש אדום קפץ, רקד ובעיקר נתן את כל מה שיש לו כדי להשיג את הניצחון הזה.
וממה שהיה – למה שעוד צפוי להיות. בשישי מדובר באופרה אחרת: משחק חוץ מול קבוצה ספרדית זה אף פעם לא קל, במיוחד כשמדובר במשחק בטווח זמנים כזה קצר, בו ינסו בקנאריה להחזיר את הכבוד העצמי אל מול 11,000 אוהדים ביתיים. מנגד, את הפועל ילוו 100 אוהדים רועשים שינסו לדחוף את הקבוצה עוד שלב אחד קדימה ולהגיע להיסטוריה בלתי נתפסת.
עם חבורת השחקנים הזו – שנראה כאילו גדלה בברזלים של אוסישקין – והמאמן היווני שמרגע לרגע מצדיק את הבאתו, מותר לשאוף, מותר לחלום, ובעיקר רצוי להגשים.
One more, Hapoel!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו