טור אוהד
תומר גינת נראה היה אבוד בהפועל תל אביב החדשה, עד שחזר לו דבר אחד
השלשות לא נכנסו, הדקות פחתו, וגם החיתוכים לצבע הפכו לבלתי אפשריים בסגנון של דימיטריס איטודיס • למרות הכל, הישראלי שוב הצליח להמציא את עצמו מחדש, ויחד עם בר טימור יכול להוביל את האדומים לתואר שכולם מחכים לו
תקציר הפועל תל אביב בחצ'שהיר
"לא נולדנו לסבול, נולדנו לנצח וזה מה שנעשה". לפני שנתיים וחצי פחות או יותר, תומר גינת בחר בהפועל תל אביב על פני מכבי וחזר לקדנציה שנייה במדי האדומים.
תומר שיצא הוא לא תומר שחזר, כך גילה מהר מאוד הקהל של הפועל. מדובר בגרסה בוגרת יותר, משוכללת יותר ובעיקר בגישה אחרת לחלוטין מזאת שהוא, ובעצם כל הקהל גדל עליה. אז נכון, מאז שגינת חתם באדום הוא עדיין לא זכה בתארים אך הבאתו היוותה את תחילתו של המפץ הגדול שמלווה עד היום את המועדון האדום.
את העונה הנוכחית פתח גינת בצורה רעה מאוד. ממוצע הנקודות ירד, גם האחוזים לשלוש הצטמקו ואפילו הפעולות הפשוטות שבהן הצטיין כמו החיתוך לצבע הפכו לבלתי אפשריות כאשר הוא ניסה להמציא את עצמו מחדש עם משחק גב לסל שפשוט לא עבד.
הקולות שמדברים על כך שאולי הוא הגיע לשיא הקריירה ומפה תתחיל הירידה רק התגברו וגם גינת עצמו ידע לומר בראיון לאחר אחד המשחקים בליגה שהוא בתקופה רעה וצריך להשתפר, כל זה התחיל להשתנות דווקא לאחר הפסדים של הפועל אבל בדיעבד אפשר לומר שהיה חסר לו דבר אחד - ביטחון.
החזרה קרתה בתחילה בהפסד מול הפועל ירושלים עם 17 נקודות ו-8 ריבאונדים כאשר מיד לאחר מכן גם במשחק ההפסד לבודוצ'נוסט הצטיין הישראלי הגבוה למרות איבוד כדור ברבע הרביעי שהחזיר את המונטנגרים למשחק ולבסוף הגיע המשחק היום. קפטן נבחרת ישראל היה פשוט בכל מקום, לא נתן מנוחה לשחקני בשחצ'היר ועשה הגנה כמו שלא עשה כל העונה בשמירה על גארדים ועל אקסל בוטייה, השחקן שמולו שב-28 דקות סיים עם 0 נקודות ותסכול אחד גדול.
נוסף על כך, גינת סיים עם 13 נקודות ו-7 ריבאונדים כאשר הוא משחק כמעט 29 דקות במשחק יורוקאפ מכריע. תסריט כמעט דמיוני לפני חודש וחצי חודשיים עבור גינת.
וכמובן שאם מזכירים את תומר, חובה גם לדבר על בר טימור. הגארד הוותיק שזכה להשוואה מעניינת השבוע כאשר מאמנו איטודיס השווה אותו לדימיטריס דיאמנטידיס, נראה פורח תחת המאמן המעוטר.
ההתחלה אמנם הייתה קשה אבל בחודש האחרון קפטן הקבוצה נראה כמי שמצא את מקומו ויודע בדיוק מה תפקידו בקבוצה. בין אם מדובר בהורדת עומס לרכזים, הרגעת פטריק בברלי (שהיה במשחק מצוין מול הטורקים) או פשוט להנהיג את הקבוצה. טימור לא מכריח את עצמו יותר מדי ולא כופה שלשות בלתי אפשריות.
תענוג לעיניים שני הישראלים הללו ואם הם ימשיכו להראות את היכולת הזו ביחד עם הזרים המובילים, השמיים הם הגבול עבור השחקנים באדום ואולי גם המשפט של גינת בתחילת הטור יקבל משנה תוקף עם "ברזל" אחד בארון.
